פרק ג׳ - פרק שלישי

א׳תניא לא יהלך אדם בביה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר "לועג לרש חרף עושהו".
←
ב׳וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת.
←
ג׳כל הרואה את המת ואין מלוהו.
←
ד׳ר"ח ור"י הוו קא שקלי ואזלי בביה"ק, הוה קא שדא תכילתא דר"י, א"ל ר"ח דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו.
←
ה׳"כי החיים יודעים שימותו", אלו צדיקים שבמתתן קרויין חיים.
←
ו׳"בן איש חי", שאפילו במיתתו קרוי חי.
←
ז׳שרבה וקבץ פעלים לתורה.
←
ח׳שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני.
←
ט׳"הוא ירד והכה את הארי וגו' " איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל. וא"ד דתנא ספרא דבי רב ביומא דסתוא.
←
י׳"והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים.
←
י״אבני ר"ח נפוק לקרייתא, אייקור להו תלמודייהו, הוו קא מצערו לאדכורי', א"ל חד לחברי' ידע אבון בהאי צערא.
←
י״באמרי בצערא דידהו ידעי בצערא דאחריני לא ידעי.
←
י״גת"ש, דת"ר מעשה בחסיד אחד כו' באי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד כו'.
←
י״דאיני יכולה מפני שאני קבורה במחצלת של קנים.
←
ט״וואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר.
←
ט״זדילמא דומה קדים ומכריז להו.
←
י״זא"ל בעינא אבא, א"ל טובא אבא איכא הכא. א"ל בעינא אבא בר אבא כו'. א"ל בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא.
←
י״חחזייה ללוי דיתיב אבראי. א"ל מ"ט יתבת אבראי מ"ט לא סלקת.
←
י״טא"ל, דאמרי לי כל כי הנך שני דלא עיילת למתיבתא דר"א כו'.
←
כ׳שאני שמואל כיון דחשיב מקדמי ומכרזי קמיה פנו מקום.
←
כ״אואף ר' יונתן הדר בו, דארשב"נ אריו"נ מנין למתים שמספרים זע"ז כו'.
←
כ״באר"י כל המספר אחר המת כאילו מספר אחר האבן, איכא דאמרי דלא ידעי, ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו.
←
כ״גההוא דאשתעי מלתי' אבתרי' דמר שמואל, ונפל קניא מטללא ובזעא לארנקי דמוחי'.
←
כ״דכל המספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגיהנם כו'. אפי' בשעה ששלום על ישראל יוליכם ד' את פועלי האון.
←
כ״האם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום.
←
כ״ובכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב, וכולן שנינו במשנתינו.
←
כ״זנפק דק ואשכח תלתא, המספר אמר מטתן של ת"ח, והמזלזל בנט"י, והמגיס דעתו כלפי שמים.
←
כ״חהמספר אחר מטתן של ת"ח מה היא. דתנן אין משקין כו' א"ל דוגמא השקוה.
←
כ״טאר"י ח"ו שעקביה בן מהללאל נתנדה, שאין העזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל.
←
ל׳ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו.
←
ל״אהמגיס דעתו כלפי מעלה כגון חוני המעגל.
←
ל״ביהי רצון מלפניך ד"א שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.
←
ל״גאמר אביי, לא מיבעי לי' לאינש למימר הכי, דא"ר שב"ל, וכן תנא משמי' דר"י לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
←
ל״דהמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק, מ"ט "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד' ", כ"מ שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
←
ל״הא"ל ר"פ לאביי מ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא. אי משום תנויי בשני דר"י כו'. א"ל קמאי הוו מסרי נפשייהו אקדושת השם כו'.
←
ל״ורב גידל הוה רגיל דהוה אזיל ויתיב בשערי טבילה וא"ל הכי טבולו והכי טבולו. א"ל רבנן, לא מסתפי מר מיצה"ר, א"ל דמיין באפאי כי קאקי חיורי.
←
ל״זא"ל ר' לא מסתפי מר מעינא בישא, אמר להו אנא מזרעו דיוסף קא אתינא דלא שלטא בי' עינא בישא כו', א"ת עלי עין אלא עולי עין. ר"י ברח"א כו' מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין ע"ה שולטת בהן כו'.
←
ל״חאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל כו', א"ל ולא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.
←
ל״טמנין לברהמ"ז לאחריה מן התורה כו,' מנין לברכת התורה לפני' מן התורה, שנאמר כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו.
←
מ׳מנין שאין היחיד אומר קדושה.
←
מ״אא"ל בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין ד"ת מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ד' וגו', מה אש אינו מקבל טומאה כך אין ד"ת מקבלין טומאה.
←
מ״בשמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, שמור עצמך שלא תחטא, ואם תחטא הביא קרבן לפני.
←
מ״גוקרוב לשמע, אמר רבא הוי קרוב לשמע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאין קרבן ועושים תשובה.
←
מ״דואל תהי ככסילים.
←
מ״הכי אינם יודעים לעשות רע, א"ה צדיקים נינהו. אלא אל תהי ככסילים שחוטאין ומביאין קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים או על הרעה הם מביאים. אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינים, קרבן מביאין לפני.
←
מ״ושמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפני.
←
מ״זלמה מנה הכתוב תכשיטין שבפנים עם תכשיטין שבחוץ, לומר לך כל המסתכל כו'.
←
מ״חאלא באשתו ולק"ש.
←
מ״טשוק באשה ערוה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה.
←
נ׳התולה תפיליו יתלו לו חייו. דורשי רשומות אמרו "והיו חייך תלואים לך מנגד" זה התולה תפיליו.
←
נ״אדאר"י כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם".
←
נ״בגלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתינו בחיינו.
←
נ״גלא פסק מאי. אר"מ בר ברי' דריב"ל עליו הכ"א "וג"א נתתי להם חוקים לא טובים וגו' ". ר"א אמר, "הוי מושכין העון בחבלי השוא". ר"א ב"א אמר מהכא "כי דבר ד' בזה".
←
נ״דואם פסק מה שכרו, אר"א עליו הכתוב אומר "ובדבר הזה תאריכו ימים".
←