חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כו', מנה"מ, אריב"ל דא"ק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". — ברכות | עין איה
ברכות, פסקה פ״ו
פרק חמישי
ברכות, פרק חמישי, פסקה פ״ו
פ״ו
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כו', מנה"מ, אריב"ל דא"ק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".
שהיית השעה הדרושה היתה לישר הטבע של הלב לעומת השכל, כדכתבנו בביאור המשנה בע"ה. והנה ההבדל שבין מי שפעל [על] טבעו ולבבו [את] פעולתו השכלית למי שרק בשכלו ישכיל הדרך הטוב אף שכופה טבעו לזה הוא בכמה הבדלים ועקרם התמדה. כי מי שכבר התרומם טבעו למגמת השכל, הוא בטוח שלא ישתנה מצדקתו ו"רגלי חסידיו ישמר". אמנם כל זמן שהטבע עומד בפראותו, אם לשעה יתרומם לנשגבות בעבור שעת הכושר יפול ממעלתו. ע"כ אמר שיסוד ההפעלה על הטבע בעבודת התפילה מוכח ממקרא שכתוב "אשרי יושבי ביתך", שעליהם תפעל הישיבה וההתמתנות לישר טבעם אל אור השכל ומזה תבא ההתמדה התמידית באורח צדיקים, "עוד יהללוך סלה", בלא הפסק, כדחז"ל כ"מ שנאמר, נצח, סלה, ועד, אין לו הפסק לעולם.