פרק א׳ - פרק ראשון

א׳א"ל ר"ח לרב, בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהאי מסכת לא תשייליה בממכת אחריתי, דלמא לאו אדעתיה, דאי לאו דרבי גברא רבא הוא כספתיה, דמשני לך שינוייא דלאו שינויא הוא, השתא מיהת שפיר משני לך.
←
ב׳ומאימתי התחלת תספורת, א"ר אבין משיניח מעפורת של מפרים על כתפיו, ומאימתי התחלת מרחץ וכו', ומאימתי התחלת אכילה כו'.
←
ג׳ומאימתי התחלת אכילה, רב אמר משיטול ידיו ורבי חנינא משיתיר חגורה, ולא פליגי הא לן והא להו.
←
ד׳רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה.
←
ה׳אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה. כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר הכון לקראת אלהיך ישראל.
←
ו׳רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.
←
ז׳רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר"ז והוו עסקי בשמעתא, נגה לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמי', קרי עלי' ר"ז מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה.
←
ח׳ר"א ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי, וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי.
←
ט׳ר"ח ורבה ב"ר הונא הוו יתבי בדינא כוליה יומא, הוה קא חליש ליבייהו. תנא להו ר"ח ב"ר מדיפתי "ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב", וכי תעלה ע"ד שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במע"ב, כתיב הכא "ויעמוד
←
י׳עד מתי יושבין בדין, אר"ש עד זמן סעודה, אר"ח מאי קרא דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין.
←
י״את"ר שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשים, רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים, ששית מאכל ת"ח.
←
י״במכאן ואילך כזורק אבן לחמת, אמר אביי ל"א אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה.
←
י״גמסייע ליה לר"ה משמיה דעולא, דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר ויקרא לו ד' שלום. אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר בבית הכסא דכתיב האל הנאמן, וכ"ת ה"נ, והא"ר בר מחסיא א"ר חמא ב"ג א"ר שרי למימר הימנותא בביה"כ. התם שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא, הכא שם גופיה איקרי שלום ד
←
י״דוא"ר בר מחסיא אר"ח ב"ג א"ר, הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ד' מקדשכם.
←
ט״ותנ"ה לדעת כי אני ד' מקדשכם, א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה י"ל בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם.
←
ט״זמכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו.
←
י״זמאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין.
←
י״חאיני והאמר ר"ח בר"ח הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, ל"ק הא במלתא דעבידא לאיגלויי הא במלתא דלא עבידא לאיגלויי. והא שבת דעבידא לאיגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי.
←
י״טרב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא, אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא להו ניהליה. א"ל רבא בר מחסיא הכי א"ר הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ד' מקדישכם. יהבה ניהליה, א"ל חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי, א"ל אין, א"ל היינו דא"ר מלתא אלבישייהו יקירא, א"ל אמר רב ה
←
כ׳וא"ר בר מחסיא אמר ר"ח ב"ג א"ר, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
←
כ״אוא"ר ב"מ אר"ח ב"ג א"ר, לעולם יחזור אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטים כו'.
←
כ״במאי קרובה, אילימא דמקרבא וזוטא והא קא חזו לה, אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערים.
←
כ״גא"ר אבין מאי קרא דכתיב אמלטה נא שמה, נא בגימטריא חמשין וחד הוו, ושל סדום נ"ב.
←
כ״דושלותה כ"ו, דכתיב שתים עשרה שנה וגו'.
←
כ״הוא"ר ב"מ אר"ח ב"ג א"ר, כל עיר שגגותיה גבוהין מביהכ"נ לסוף חרבה, שנאמר לרומם את בית אלהינו וגו', וה"מ בבתי אבל בקשקושי ואברורי ל"ל בה.
←
כ״ואר"א אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה. והא חרבה, מאותו עון לא חרבה.
←
כ״זוא"ר ב"מ אר"ח ב"ג א"ר, תחת ישמעאל ולא תחת אדומי.
←
כ״חתחת אדומי ולא תחת חבר.
←
כ״טתחת חבר ולא תחת ת"ח.
←
ל׳תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה.
←
ל״אוא"ר ב"מ אר'"ח ב"ג א"ר, כל חולי ולא חולי מעיים. כל כאב ולא כאב לב. כל מיחוש ולא מיחוש ראש. כל רעה ולא אשה רעה.
←
ל״בוא"ר בר מחסיא אר"ח ב"ג א"ר, אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים כו' אין מספיקים לכתב חללה של רשות, כו'.
←
ל״גמאי קרא, א"ר משרשיא, שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר.
←
ל״דרב יהושע בריה דר"א איקלע לבי רב אשי, עבדו ליה עגלא תילתא.
←
ל״האמרו ליה ליטעום מר מידי כו'.
←
ל״וא"ל בתעניתא יתיבנא.
←
ל״זאמרו ליה ולא ס"ל מר להא דר"י, דאר"י לוה אדם תעניתו ופורע.
←
ל״חא"ל תענית חלום הוא, וא"ר ב"מ אר"ח ב"ג א"ר יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואר"ח ובו ביום, וא"ר יוסף ואפילו בשבת.
←
ל״טתנא דר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה כו'.
←
מ׳מ"ט כיון דאמר רבה בר"ה חייב אדם למשמש בתפילין כ"ש ושעה ק"ו מציץ, מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והי' על מצחו תמיד, שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כו"כ.
←
מ״אהלכך מדכר דכיר להו.
←
מ״בתניא רבי חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה, א"ר יוסף הלכתא רבתי לשבת.
←
מ״גת"ר הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא.
←
מ״דור"מ אומר יכולה היא שתרחם.
←
מ״הרבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל כל חולי ישראל, רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
←
מ״ושבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום.
←
מ״זכמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא, מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל, כמאן כר' יוסי.
←
מ״חואמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.
←
מ״טאמר רבב"ח כי הוה אזלינן בתרי' דר"א לשיולי בתפיחה, זמנין א"ל המקום יפקדך לשלום, וזמנין א"ל רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי והאר"י לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואריו"ח כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו כו'.
←
נ׳דאמר רב ענן א"ר מנין שהשכינה סועד את החולה, שנאמר ד' יסעדנו על ערש דוי.
←
נ״אתנ"ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא ע"ג מטה, ולא ע"ג כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ד' יסעדנו על ערש דוי.
←
נ״בלא יקרא לאור הנר, א"ר אם אדם חשוב הוא מותר. מיתיבי, לא יקרא לאוה"נ כו' אר"י ב"א אני אקרא ול"א, פ"א קרא וביקש להטות כ'. ר"נ קרא והטה כו'.
←
נ״גר"נ אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל ב"א קריתי והטיתי נר בשבת.
←
נ״דאמר ר"א שאני ר"י ב"א, הואיל ומשים עצמו ע"ד תורה כהדיוט.
←
נ״התנא דב"א מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושמש ת"ח הרבה כו'.
←
נ״וומת בחצי ימיו.
←
נ״זוהיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כו'.
←
נ״חואמרה להם כתוב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש ת"ח הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו כו'.
←
נ״טולא היה אדם מחזירה דבר.
←
ס׳פ"א נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. אמרתי לה בתי בימי נדותך מהו אצלך, א"ל ח"ו אפי' באצבע קטנה לא נגע בי, בימי ליבוניך מהו אצלך, אכל עמי כו', אמרתי לה ב"ה שהרגו שלא נשא פנים לתורה, שהרי התורה אמרה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
←
ס״אכי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי, במערבא אמרי א"ר יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה.
←
ס״בת"ר מי כתב מגילת תענית, אמרו חנניה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות.
←
ס״גארשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה שאם באנו לכתב אין אנו מספיקין.
←
ס״דד"א אין שוטה נפגע, ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל.
←
ס״האיני, והאר"י קשה רימה למת כמחט כבשר החי, שנאמר אך בשרו עליו יכאב, לימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל.
←
ס״ואר"י א"ר ברם זכור האיש ההוא לטוב וחנניה בן חזקיה שמו.
←
ס״זשאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה, מה עשו, העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן.
←
ס״חא"ר כהנא, כשחלה ר"י ברבי יוסי שלחו לו רבי אמור לנו ב' וג' דברים שאמרת לנו בשם אביך כו'.
←
ס״טשלח להם כך אמר אבא, ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות אדום על ישראל.
←
ע׳פ' שנה עד שלא חרב הבית, גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית.
←
ע״אארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנויות, למאי הלכתא כו' שלא דנו דיני נפשות.
←
ע״בהלל ושמעון, גמליאל ושמעון, נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה.
←
ע״גא'"ר יהודה אמר שמואל, בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
←
ע״דא"ר פרנך א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, ערום ס"ד, אלא אר"ז ערום בלא מצות, בלא מצות ס"ד, אלא ערום בלא אותה מצוה.
←
ע״השמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות. כלי מתכות דאורייתא נינהו דכתיב אך את הזהב וגו', לא נצרכה אלא לטומאה ישנה כו', מ"ט משום גדר מי חטאת נגעו בה.
←
ע״וא"ל הלל לשמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה.
←
ע״זא"ל אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה.
←
ע״חנעצו חרב בביהמ"ד.
←
ע״טאמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא.
←
פ׳ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.
←
פ״אגזור שמאי והלל ולא קבלו מהם, ואתו תלמידייהו גזור וקבלו מהם.
←
פ״בתניא א"ר צדוק כך הי' מנהגו של בית ר"ג, שהיו נותנים כלי לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת וצבועין אפילו בע"ש. ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסם, יותר מן הצבועין.
←
פ״גאביי הוה יהיב ליה ההוא מנא דצביעא לקצרא. א"ל כמה בעית עלויה, א"ל כדחיורא, א"ל כבר קדמוך רבנן.
←
פ״דאמר אביי, האי מאן דיהיב מנא לקצרא, במשחא ניתיב ליה ובמשחא נשקול מניה, דאי טפי אפסדיה דמתחיה, ואי בציר אפסדיה דכווציה.
←
פ״הההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כר"ש, שמתיה רב המנונא, והא כר"ש ס"ל, אתריה דרב הוה כו'.
←
פ״וומאחיזין את האור במדורת בית המוקד.
←
פ״זמנה"מ, אר"ה לא תבערו אש בכל מושבותיכם, בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר כו', אלא אמר ר"ח קרא כי אתא למשרי אברים ופדרים הוא דאתי כו'.
←
פ״חוכהנים זריזין הם.
←