יסוד הגרם של חי נושא את עצמו הוא הכח החיוני שבו, המרומם אותו למעלה ואיננו נחשב בשביל כך למשא. וזה הכח החיוני, חשיבותו מונחת בכחו העצמי לא במה שהוא הולך על רגליו בפועל, ובשביל כך לא היה ראוי להיות שום חלוק בין כפות לשאינו כפות. אבל מפני שכל כח שאיננו יכול לצאת אל הפועל הרי הוא כח בטל, ודומה הוא לנעדר, על כן אין הכפות, שאינו יכול להוציא מן הכח אל הפועל את הצביון של נשיאת החי את עצמו, יכול להיות נכלל ]בחוק, בכלל[ הזה של החי הנושא את עצמו, וע"כ מודה ר"נ בכפות.
