א"ל הן.

ישנן שאלות כאלה שגם השתיקה תחשב לתשובה וכהודאה דמיא. אמנם תשובה שהיא משמחת את הלב, האדם מתעורר להשיבה בפה מלא אע"פ שגם השתיקה היתה מספקת לענין הידיעה, אבל התשובה היא מבארת הבעת הרצון. ע"כ בהיות העניו השלם מצייר תמיד נגד עיניו מגרעות עצמו ולעומת זה יתרונות של זולתו, עד אשר יכבד מאד כל אדם בעיניו ובפרט הכלל כולו, ובהיות העניו נמשך אחר הצדק בהמשכה טבעית אמיצה, ולפי מדת ציור המגרעות הנמצאות בו הלא ראוי לו לפיהן שלילת הכבוד והבזיון, ע"כ ישמח מאד במה שמבזין אותו, באשר לפי ציורו הצדק יחייב כן, ועל דבר היוצא כשורת הצדק ראוי לשמח מצד עצמו, "שמחה לצדיק עשות משפט". ע"כ מרוב חדות נפשו על הביטוי שבו התבאר ציור של שפלות קיצונה אליו, שהיתה מותאמת מאד לפי ציורו הפנימי על ערך עצמו, ענה בפועל ולא הסתפק בשתיקה כהודאה, רק בפה מלא אמר הן.