א"ל אידך ניקום מקמיה דגבר נר אוריין הוא.

אין הפעולה היוצאת מתוך הכרת הכבוד פועלת פעולתה בשלמות כ"א בהיותה מכוונת נגד דבר טוב הנמצא במכובד שבא לו בעמל נפשו וחפצו הטוב, שע"י הכבוד יוסיפו רבים להחזיק בדרכי טובים ולהשתדל להתקרב אל הטוב יותר. ע"כ באשר המוסר המעשי ישנו לפעמים מונח בהכשר גדול בטבע היקרים מבני אדם, בהיותם שלמים במזג גופם ותכונותיהם, ע"כ אין יראת החטא כוללת כ"כ את היתרון הבחירי שלהם. אבל כל אדם נברא ונולד עיר פרא, ובהיותו בר אוריין, והתורה פעלה עליו ג"כ להיטיב עד שלא רק בשם יודע תורה נקראהו כ"א בר אוריין, שהוא אות שהתורה בכח קדושתה פעלה עליו להדריכו, כאם המדרכת את בנה בדרכים טובים וישרים. כגון זה ראוי לכבוד מורגש למען כמוהו ישוטטו רבים לעסוק בתורה, כי כתרה של תורה הפקר וכל מי שרוצה לזכות יבא ויזכה.