אביי אמר תפוש תירוס אמתא בחד מחטרא ליהוי.

הצד המוסרי של חבלי לידה ילמדנו לדעת כי אוצר של רעות, נטיות ומדות משחיתות, נמצאות בקרב המין האנושי, ומתגברות בפנים ידועים בנשים, שכח הרגש עולה בהן על כח השכל השופט, שהוא יסוד הצדק להכיר את היחש היסודי שיש לאדם הפרטי עם כל מה שחוץ לו במציאות. ע"כ לו לא באה התולדה ע"י מכאובים וסכנות, לא היה הצדק האפל כ"כ בתוך הנפש יוכל לצאת לפעלו, לגדל את הזרע אשר נתן לנו ד' כדי לבנות את העולם ולהרבות טוב וחסד. אמנם המכאובים והסכנה הכרוכה בעקב הלידה, הם מוציאים את האהבה הגנוזה בעומק הצדק מן הכח אל הפועל, עד שמתפשטת כראוי לכל הפחות על החלק היותר קרוב ממין האנושי, שהם הבנים, הנולדים בעצב, בעקב החטא. א"כ מטרת חבלי הלידה היא למעט כח הרשע הגנוז בטבע הנפש האומרת "אני ואפסי עוד", שלא תוכל להבין חביבות ואהבה כ"א לדבר הבא במכאוב וחרף נפש. ע"כ אם השפילה האשה ביותר את מוסרה, בפרצה גדרות עולם המבססים את עז הקדושה הצדק והטוב בעולם, שאז כפי ערך הפריצה כן גדול כח התעצמות הרשעה בעומק הנפש, עד שלפעמים המכאובים הצריכים לגרש ולשבר כח הרע, הם צריכים להתעצם כ"כ עד שאין אפשרות לסובלם. ואז אמנם המטרה מושגת בביעור חלק כ"כ נפסד מהמין, מקרב האומה, כדי שיוכל הצדק הכללי להאיר אורו ולכבש לו נתיבות בחיים במעשה ובמהלך הדורות. ע"כ לפי ריבוי המרידה, במחאה האחת יבא כח המנגד הלוחם בעד עז הצדק והאמת ע"פ דרכי ד' ומשפטיו העליונים, ובכח האחד של חבלי הלידה הנועד לכח המרדות התכליתי, יבא עד קצה גבולו, כשהרשעה הביאה את עצמה למצב כזה, בחד מחטרא ליהוי.