אמר מר עוקבא מאי קרא, כי יפול הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה.

כ"ז שכח החיים הולך כסדרו בלא פרעות פרטיות, הולך הוא ג"כ בשביל הכלל כולו. שכ"ז שאין האדם מפקיע עצמו מהזכות הכללית הרי הוא נהנה ממנה. כיון שבא אדם למצב כזה שהופרע אצלו הכח הישר של החיים הכלליים ע"י סבה המספקת לשבור את כחו, אז צריך הוא שיופיע עליו כח עליון לחיים פרטיים, שצריך ע"ז זכות פרטית שיש לחייו גם בפני עצמם ערך נכון בעולם. א"כ הנפילה היא אמנם מהגג, והיא הגורמת את ההעתקה של מצב החיים הכלליים ממקומו הבטוח ע"י הפרעתו, ממילא צריך ע"ז זכות מיוחדת על שיוויו העצמי של אותו האיש מצד פרטיותו, ולא מהחיים הכלליים שכבר אין הם מספיקים לקיימו בעצם יסוד החיים, מצד כח הדחיפה וההירוס שקבל, כ"א ממקורו ומערך עצמו, ממנו להביא ראיה. וזהו אב לכל מצב המעתיק את האדם מכח הכללי של כלל החיים עד שצריך השפעה מפורטת, בין שבא ע"י כח מעתיק ודוחף הניכר לעין, בין שבא ע"י כחות שאינם מורגשים לשעתם והם מתגלים בתור מחלה, כיון שנעתק האדם מלהיות חי בזרם החיים הכלליים וצריך לתנאים אחרים להשיב את חילו אליו, כבר הוא צריך להיות הזכות של הקיום נמצאת בקרבו בעצמו, ממנו להביא ראיה.