ההיא אתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, אתעקר ולדה, אמר לה מרא דביתא, לא תדחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה, שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד.

הכלב הרע המגודל בבית, אף שיגבר עליו כח בעל הבית המגדלו בביתו, להסיר ממנו כל אפשרות להזיק בכח פיו ושיניו, ובכח ידיו וציפרניו, היזק ממשי, באופן שלאנשים שכבר נגמרה יצירתם לא יגיע ממנו אסון, אבל לא יוכל להבטיח את העוברים, אותם שלא נגמרה יצירתם, שדי גם קול פחדים לעקרם מבית גידולם, ואחר שנעקרו שוב אין להם תקנה. והתנחומין של בעל הבית, היודע חלישות כחו של כלב רע זה, לא יועילו ולא ישיבו את הנזק שכבר נעשה ע"י הפחד הדמיוני, אשר תחשוב האשה ההרה שאמנם יש לאל ידו להזיק ולחבל. שואת הכלב הרע במובנו הכללי והרוחני, אשר נתגדל בתוך הבית, אשר לקח חילו מבית יעקב פנימה, המוכשר לחבל בזעם לשונו, אף שכבר אנו בטוחים שכל לשון אשר תקום למשפט עם היפה בבנות, זו כנסת ישראל, תרשיעה, וכל כלי יוצר בכל אגרוף רשע וחמת ציפורני כלבים רעים, אלמים או נובחים, לא יוכלו לה, אבל אותם אשר לא גמר עדיין גידולם הרוחני, אשר אין כחם חזק ולא קבלו עדיין ע"י כח האם הכללית, נשמת האומה, את כל כח חייהם, בעת אשר ישאם איזה מקרה, איזה הכרח של הכשרת החיים, אשר לפי מצב האומה יכנסו אל אלה המקומות אשר שם יגודל אותו הכלב המגודל בתוך הבית, מקול עז נפש יבהלו ויעקרו ממקום חייהם. אלה הם אשר אכלה אותם ארץ אויביהם, וכל חשבון הבא אח"כ על חלישות הכח של מזיק זה לא יועיל להשיב את הנזק של עמוסי בטן אשר נמקו בלא עת, מאחר שכבר נד ולד.