פרק ז׳ - פרק שביעי - לא מוגה

א׳אמר רב הונא היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אמר, משמר יום אחד ומונה ששה ימים. במאי קמיפלגי, מר סבר כברייתו של עולם, ומר סבר כאדם הראשון.
←
ב׳כי אתא רב דימי אמר, שבתא דרב ביבי הוא ואיקלעו רבי אמי ורבי אסי, שדא קמייהו כלכלה דפירי, ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור, אי משום עין יפה הוא דמכוין.
←
ג׳הקושר והמתיר. קשירה במשכן היכי הואי? אמר רבא שכן קושרים ביתדות אהלים.
←
ד׳א"ל אביי קושרין ההוא קשר על מנת להתיר הוא.
←
ה׳אלא אמר אביי שכן אורגי יריעות שנפסק להם נימא קושרין אותה.
←
ו׳א"ל רבא תרצת "קושר", "ומתיר" מאי איכא למימר?
←
ז׳וכי תימא דאי מתרמי ליה תרי חוטי קשרי בהדי הדדי, שרי חד וקטר חד.
←
ח׳השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין?
←
ט׳אלא אמר רבא ואיתמא רבי אילעי שכן צדי חלזון קושרין ומתירין.
←
י׳אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, המותח תוט של תפירה בשבת חייב חטאת.
←
י״אוהלומד דבר אחד מן האמגוש, חייב מיתה.
←
י״בוהיודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו.
←
י״גאמגושא חד אמר חרשי וח"א גדופי.
←
י״דתסתיים דרב אמר גדופי דאר"ז ב"ט א"ר הלומד דבר אחד מן האמגוש חייב מיתה דאי ס"ד חרשי והכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, תסתיים.
←
ט״ואר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ד' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
←
ט״זאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שמצוה על אדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.
←