סדר זרעים

א׳אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, כבוד אב ואם, וגמ"ח, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ות"ת כנגד כולם.
←
ב׳מי שאינו מניח את העניים ללקוט כו'. ע"ז נאמר "אל תסג גבול עולם".
←
ג׳המניח את הכלכלה תחת הגפן כו' א"ת "גבול עולם", גבול עולים.
←
ד׳מי שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול.
←
ה׳וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.
←
ו׳וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, וע"ז נאמר "ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו".
←
ז׳וכן דיין שדן דין אמת לאמתו.
←
ח׳וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא וכו' ועושה עצמו כאחד מהם כו' עד שיהא כאחד מהם.
←
ט׳וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות כו'.
←
י׳המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע"ה לח ויבש כו' ואינו מתארח אצל ע"ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו'.
←
י״ארי"א, אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו'. א"ל, לא באו אלו לכלל.
←
י״בהמחזיר חוב בשביעית יאמר לו: משמט אני. א"ל, אעפ"כ, יקבל ממנו שנאמר "וזה דבר השמיטה".
←
י״גכיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם: רוצח אני. אמרו לו, אעפ"כ, יקבל מהם כו'.
←
י״דהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו.
←
ט״ובמנחה ביו"ט האחרון היו מתודים. כיצד הי' הוידוי, "ביערתי הקדש וגו' ".
←
ט״ז"ככל מצותך אשר צויתני", הא אם הקדים מע"ש לראשון א"י להתודות.
←
י״ז"לא עברתי ממצותיך", לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר כו'.
←
י״ח"ולא שכחתי", לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.
←
י״ט"לא אכלתי באוני ממנו", הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות.
←
כ׳"ולא ביערתי ממנו בטמא", הא אם הפרישו בטומאה א"י להתודות.
←
כ״א"ולא נתתי ממנו למת", לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים.
←
כ״ב"שמעתי בקול ד' אלהי", הביאותיו לבית הבחירה. "עשיתי ככל אשר צויתני", שמחתי ושימחתי בו.
←
כ״ג"השקיפה ממעון קדשך מן השמים", עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו.
←
כ״ד"השקיפה וגו' וברך את עמך את ישראל" בבנים ובבנות.
←
כ״ה"ואת האדמה אשר נתת לנו", בטל ומטר ובולדות בהמה.
←
כ״ו"כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" כדי שתתן טעם בפירות.
←
כ״זכיצד מעלין את הבכורים, כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים הי' הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל בית ד' אלהינו".
←
כ״חהקרובים היו מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים.
←
כ״טהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו.
←
ל׳החליל מכה לפניהם עד שהיו מגיעים קרוב לירושלים.
←
ל״אהגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את ביכוריהם.
←
ל״בהפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם.
←
ל״גולפי כבוד הנכנסים היו יוצאים.
←
ל״דכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים בפניהם ושואלים בשלומן.
←
ל״האחינו אנשי מקום פלוני, בואכם לשלום.
←
ל״והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית. הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיעו לעזרה דברו הלווים בשיר, "ארוממך ד' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי".
←
ל״זהגוזלות שע"ג הסלים היו עולות, ומה שבידם נותנים לכהנים.
←
ל״חעודהו הסל על כתפו קורא מ"הגדתי היום לד' אלהיך" עד שגומר כל הפרשה. ר"י אומר, עד "ארמי אבד אבי". הגיע ל"ארמי אבד אבי" מוריד את הסל מעל כתפו כו', וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מ"ארמי אבד אבי" עד שהוא גומר כל הפרשה.
←
ל״טוהניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא.
←
מ׳בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא, התקינו שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע.
←
מ״אהעשירים [היו] מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים בסלי נצרים של ערבה קלופה. הסלים והביכורים ניתנים לכהנים.
←