הטחול. (ובנוסף מפיסקה ריז1 - ) הקורקבן

"...הטחול, הוא המיוחד לחולל העצב בעכירות לחותיו וטבעו העפרורי. וכ"ה בזוהר עציבו דטחול, ודוקא ממנו בא השחוק, וזה הוא מפני שהשחוק הוא תולדה של השמחה הנפרזה העוברת את הגבול הראוי, הבאה לאדם לא מיקרת עצמה כ"א מבריחה ממה שהוא כנגדה, ולזאת אין לה משקל ישר. מובן הדבר שהדברים נאמרים על השחוק הנפרז שראוי להתרחק ממנו, כאשר אמרו חכמים ז"ל: לא ימלא אדם פיו שחוק בעוה"ז. כי ההפרזה באה מהכרה זרה, וראוי לבחור בשמחה הבאה מצד ערכה העצמי, שלא תבא מכחו של הטחול העצב כ"א "שחוק צדיק תמים" שמח באלהי ישעו. ובפיסקה ריז1: לבד הסגולה של כח החום להתכת החומרים המוצקים הנאכלים והנוזלים הנשתים, לעשותם ראויים לתעודתם הכלכלית, עוד הפליא ד' חסדו, לברא עורקים בעלי תנועה מתנגדת, שע"י תנועתם וחיכוכם יטחנו ממש את המוצקים ויביאם למצבם הראוי להם. להוסיף התבוננות על פלאי התנועה החיכוכית הנפלאה הפועלת פעולת טחינה ממשית, בררו את האבר היותר מוחש בתנועה כזאת ע"י טבע אריגתו, הקורקבן, שהוא טוחן.

ברכות פרק ט׳ פסקה רי״זהעתק