"...והנה הכופר הניתן במנין, היא הוראה לענין פתרון המוכרח הזה, כאשר בלא מנין פרטי תעבור לפנינו האומה בכללה, אף שידענו שיש בה ג"כ אנשים רעי לב ובעלי חסרון, אמנם הלא הכרח הכלל יחייב ככה, ואין האומה מפסדת משפט הקיום בשביל יחידיה אלה, בשגם גם מהרעים הללו יוציא הכלל תועלת. אמנם במנין הפרטי, שם כל חסרון הוא נערך בערכו לפי הבחנת חופש הבחירה, והרעות החפשיות ודאי צריכות לכופר. ע"כ באשר הרעיונות הם מסובבים אלה מאלה, וההסכמות מניעות מאליהן המון רעיונות בתור אבות של תולדות, כאשר הביע דוד בלשון "אם ד' הסיתך בי", הקטנת חופש הבחירה הפרטית, שבאמת הוא יסוד גדול בתורה, אם כי לא מלבו, כ"א יצאו הדברים מתוך צערו ונודו מפיו, היו לסבה גורמת שנחלשה אצלו ההכרה הפנימית של קחת כופר במנין, המורה על אותו ההבדל שיש בין חופש הפרטיות של הבחירה אל החיוב הכללי שבה, שע"פ הבירור הזה אין ליחש למעשה ד' כל מעשה בחירי של איש פרטי כאשר בפרט תהי' להרע. כי הדרכים הפרטיים חפשיים המה, והכתוב אומר "ובחרת בחיים", בחירה חפשית לגמרי בערכו של כל יחיד.

ברכות פרק ט׳ פסקה רנ״טהעתק