"ור"י אומר שרק בבקשת המותרות בעקרם לא תשפל הנפש כ"כ, רק בהשפל האדם להתאוות לאכילה גסה במאכלו הטבעי, חטה היתה, שהיא נותנת לאדם דעת, ע"כ ההשערה הטבעית הנתונה לבהמה שלא תאכל יותר ממדתה חסרה ממנו, כי עליו לנהל עצמו בדעת וע"י הוספת הדעת יוסיף מכאוב, כי מדת הטבע נטלה ממנו ועם הדעת לא התקשר להיות נוטה רק לטוב, ע"כ הוא מערב רע בטוב, ובאכילתו הנצרכת לקיום גופו הוא מרבה על עצמו חלאים גופניים ונפשיים ע"י מה שנוטל יותר מכדי צרכו. וממנו באות תוצאות למדות רעות ותכונות נמאסות, עד שפועל ג"כ על כל הכוחות הגופניים והנפשיים....
ברכות פרק ו׳ פסקה ל״ד
ספר: ברכות
פרק: ו׳ — פרק ששי
פסקה: ל״ד — במשנה. בירך כו' ועל פירות הארץ "בורא פרי העץ" לא יצא. פשיטא, ארנב"י, לא נצרכה אלא לר"י דאמר, חטה מין אילן היא, דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון ר"מ אומר, גפן הי' כו', ר"נ אומר, תאנה היתה כו'. ר"י אומר, חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן כו'.