"(ומזה) [ובזה] יש מקום לומר שיש הבדל בין ברכת המצות לברכת הנהנים, ש(ברכת) המצות הן עצמן הן מעשים הישרים (שמורה) [שמורים] מלכותו ית', ע'כ צריך להזכיר רק שמו הגדול, שהקפידא של המעשים היא למען שמו. אבל בברכת הנהנים יש קפידא עצמית לשם וגם למלכות. אמנם שלא לחלק בברכות שהיא מדה, כדכתבו הפוסקים לענין נטילת ידים ועוד כמה דוגמאות, וכה"ג בברכה על הטבילה לפי דרכינו, שלאו דוקא טבילת גר היא אחר עשייתן כ"א כל הטבילות, כדי שלא לחלק ראוי לתקן שם וגם מלכות בכולן גם בברכת המצות. ע"כ אמר אביי רק כותי' דרב מסתברא, דאין ראי' גמורה מברכות המצות דמשנתינו שבה העיקר היא הזכרת השם ית', אבל המלכות מוזכרת היא בעצמה, מכיון שמשתדל האדם במצות הרי הוא מורה הודאתו על הקפדת המעשים שהוא יסוד המלכות, ע"כ אינה כ"א סיוע של מסתברא.
ברכות פרק ו׳ פסקה ל״ה
ספר: ברכות
פרק: ו׳ - פרק ששי
פסקה: ל״ה - אמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה. וריו"ח אמר, כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר אביי, כותי' דרב מסתברא, דתניא "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי", "לא עברתי" מלברכך, "ולא שכחתי" מלהזכיר שמך עליו, ואלו מלכות לא קתני.