"ע"כ ביאר הא בריחו הא בטעמו, שיתרון הקצח הוא שריחו נבדל מטעמו, וריחו שהוא הרוחני הטפל לגשמי הוא מפסיד מאד ע"כ מסלקים אותו, ונשאר חמרו בלא פעולת צורתו, ופועל ג"כ באוכל תכונה זו, למעט מיחש הדברים הגשמיים את הרגש הנפשי, לא יתקצף בחסרונם ולא ישמח כשמחת הכסילים במציאותם, אז לא יבא באמת לידי כאב לב ויהי' תמיד בשלוה ומנוחת הנפש, ותמצא ידו לעשות חיל בשלימות האמיתית.
ברכות פרק ו׳ פסקה ל״ג
ספר: ברכות
פרק: ו׳ — פרק ששי
פסקה: ל״ג — אר"ח בר חנינא, הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי רשב"ג אומר, קצח אחד מס' סמני מות הוא, והישן במזרח גרנו דמו בראשו. לא קשיא, הא בריחו הא בטעמו.
