"לך ד' הממלכה" זו מלחמת עמלק כו', "והמתנשא" זו מלחמת גוג ומגוג כו'.

עמלק ניצב כצר לישראל. עינו היתה רעה במה שיצאו ישראל לחדש בעולם שתהי' אומה מתנהגת במלכותה ע"פ גאון שם ד', אע"פ שלא התנשאה על יתר העמים לכבוש אותם תחת ידיה. ובאשר שדבר זה הוא מוכרח שתהי' אומה בעולם שהכח היותר שבמלכותה יהי' שם ד' אמונתו ובטחונו אהבתו ויראתו, ע"כ עמלק המתנגד לזה וסעיפיו יהיו עדי אובד. בימי גוג ומגוג יגיע הדבר שלא רק בתור ממלכה עומדת לעצמה יגיע ישראל, כ"א רוחו יהי' כח רודה בעמים רבים, ושם ד' אלהי ישראל יהי' הולך וכובש את כל העולם המלא דעה והשכל. וכולם יכירו כי אור חיי הצדק, זרע השלום והברכה, מונח הוא באוצר חיים של תורת ד' אלהי ישראל. א"כ יתנשא רוח ישראל וגאון ד' אלהי ישראל על קולטורתם של עמים רבים ודבר זה יעורר קנאה בלב גוג ומגוג באחרית הימים, אשר כבר הי' מרוצה שתהי' מלכות ישראל מתנהגת ברוחה שכבר קבעה לה זכות אזרח גדול בדברי הימים הכלליים, אבל שיתנשא עם ברוחו על כל העמים דבר זה לא יוכל שאת. עד אשר תגלה יד ד' על עבדיו, אז יתברר שלד' אלהי ישראל לו המלוכה, דלא כעמלק שבקש לשלול זה הזכות של המלוכה מנקודת שם ד' בישראל, ולו ג"כ המתנשא על כל כח עמים רבים פרטיים שכולם יכירו וידעו כי עמו מקור חיים ואור תורתו היא מעין ישע לכל האדם.