פרק ט׳ - פרק תשיעי

א׳הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה.
←
ב׳מנא הני מילי, אריו"ח דאמר קרא, "ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם וגו' ".
←
ג׳אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן. והא ההוא גברא דהוה קאזיל בעבר ימינא נפל עלי' ארי' איתעביד לי' ניסא ואיתצל מיני', אתא לקמי' דרבא וא"ל, כל אימת דמטית להתם בריך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". ומר ברי' דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא כו' איברי לי' עינא דמיא ואישתי. ותו זמנא חדא הוה קא
←
ד׳ת"ר, הרואה מעברות הים ומעברות הירדן כו', כל הרואה אותם צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום.
←
ה׳בשלמא מעברות הים דכתיב "ויבאו בנ"י" כו'.
←
ו׳אלא מעברות נחלי ארנון מנ"ל, דכתיב "ע"כ יאמר בספר מלחמות ד' את והב בסופה וגו' ". תנא "את והב בסופה", שני מצורעין היו והיו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להו נקירותא כו' אמרי כי חלפי ישראל וקטלינן להו ולא הוו ידעי דארון קא מסגי קמייהו דישראל והוה קא מאכי טורי מקמייהו, כיון ד
←
ז׳ואבני אלגביש, מאי אבני אלגביש, תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה, דכתיב "והאיש משה", ירדו על גב איש זה יהושע, דכתיב "איש אשר רוח בו" כו'.
←
ח׳אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה. אמר, מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואשדי עלייהו ואקטלינהו, אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואותביה ארישיה, אייתי קוב"ה עליה קמצי ונקבוה ונחית לי' אצואריה, בעי למשלפיה, משכוה שיני' להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפיה, והיי
←
ט׳משה כמה הואי, עשר אמין, שקל נרגא בר עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטלי'.
←
י׳ואבן שישב עליה משה, שנאמר "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עלי' ואהרן וחור תמכו בידיו".
←
י״אואשתו של לוט, דכתיב "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".
←
י״בבשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא היא, דאמר "ברוך דיין האמת". והא הודאה ושבח קתני, תני על לוט ועל אשתו מברך שתים, על אשתו אומר "ברוך דיין האמת", ועל לוט אומר "ברוך זוכר הצדיקים".
←
י״גא"ר יוחנן, אפילו בשעת כעסו של הקב"ה הוא זוכר את הצדיקים, דכתיב "ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וגו' ".
←
י״דחומת יריחו שנבלעה, והא נפלה דכתיב "ותפול החומה תחתיה", כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו משום הכי אבלעה בלועי.
←
ט״ואמר רב יהודה א"ר, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא ומי שהי' חבוש בבית האסורין ויצא. יורדי הים מנלן, דכתיב "יורדי הים וגו' ", הולכי מדבריות כו'.
←
ט״זמאי מברך, א"ר יהודה, "ברוך גומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב".
←
י״זואמר אביי, צריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב "וירוממוהו בקהל עם".
←
י״חמר זוטרא אמר, ותרין מנייהו רבנן, דכתיב "ובמושב זקנים יהללוהו".
←
י״טמתקיף לה ר"א, ואימא בעשרה רבנן. מי כתיב בקהל זקנים "בקהל עם" כתיב. ואימא בעשרה שאר עמא ותרין רבנן. קשיא.
←
כ׳ר"י חלש ואיתפח, על לגבי' כו' א"ל, בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. א"ל, פטרתון יתי מאודויי כו'. והא איהו לא קא מודה, ל"צ דעני בתרייהו אמן.
←
כ״אאמר רב יהודה, שלשה צריכין שימור ואלו הן: חולה חתן וכלה. במתניתא תנא, חולה חיה וחתן וכלה. וי"א אף אבל, וי"א אף ת"ח בלילה.
←
כ״בואר"י, ג' דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם, ואלו הן, המאריך בתפלתו, והמאריך בשולחנו, והמאריך בביה"כ.
←
כ״גהמאריך בתפלתו מעליותא היא, והאר"ח בר אבא אריו"ח, כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנאמר "תוחלת ממושכה מחלה לב". ואר"י, שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן, קיר נטוי, ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים. הא לא קשיא, התם דמאריך ומעיין, הכא דמאריך ולא מעיין. והיכי עביד, מפיש ברחמי
←
כ״דוהמאריך בשלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה מידי, דכתיב "המזבח עץ שלש אמות גבוה", וכתיב "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ד' ", פתח במזבח ומסיים בשלחן. ריו"ח ור"א דאמרי תרוייהו, בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשו שלחנו של אדם מכפר עליו.
←
כ״הואר"י, שלשה דברים מקצרין ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות. מי שנותנים לו ס"ת כו' דכתיב "כי היא חייך וגו' ", וכוס ש"ב כו' דכתיב "ואברכה מברכיך", והמנהיג עצמו ברבנות, דאמר מר, מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות.
←
כ״וואר"י אמר רב, שלשה צריכין רחמים, ואלו הן, חלום טוב ושנה טובה ומלך טוב, כו'.
←
כ״זאריו"ח, שלשה דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו, רעב, ושובע, ופרנס טוב כו'.
←
כ״חא"ר יצחק, אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בציבור, שנאמר "ויאמר משה ראו קרא ד' בשם בצלאל וגו' ". א"ל הקב"ה למשה, משה, הגון עליך בצלאל. א"ל, רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כש"כ. א"ל, אף על פי כן לך אמור להם לישראל כו'. אמרו לו, משה רבינו, אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, לפנינו לא כש"כ.
←
כ״טאר"ש בר נחמני אמר רבי יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שא"ל הקב"ה למשה, לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה ואמר להפך, עשה ארון כלים ומשכן. א"ל, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים כו' כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים. א"ל
←
ל׳אר"י אמר רב, יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא "וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת", וכתיב התם "ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה", וכתיב "בדעתו תהומות נבקעו ושחקים יערפו טל".
←
ל״אאר"י, אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר "יהב חכמתא לחכימין וגו' ". שמע רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דר"א. א"ל, אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה, דכתיב "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
←
ל״באר"ח, כל חלום ולא טוות.
←
ל״גואר"ח, חלמא בישא עציבותיה מסתייה, חלמא טבא חדויה מסתייה.
←
ל״דא"ר יוסף, חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה.
←
ל״הואר"ח, חלמא בישא עדיף מטבא.
←
ל״וואמר רב חסדא, לא חלמא טבא מתקיים כוליה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה.
←
ל״זואר"ח, חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא.
←
ל״חואר"ח, חלמא בישא קשה מנגדא, שנאמר "והאלהים עשה שיראו מלפניו", וארבב"ח א"ר יוחנן, זה חלום רע.
←
ל״ט"הנביא אשר אתו חלום וגו' מה לתבן את הבר [וגו']", וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום, אר"י משום ר"ש בן יוחאי, כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים.
←
מ׳א"ר ברכיה, חלום אע"פ שרובו מתקיים כולו אינו מתקיים. מנ"ל, מיוסף דכתיב "והנה השמש והירח וגו' ", וההיא שעתא אמיה לא הויא.
←
מ״אא"ר לוי, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה כו'.
←
מ״בא"ר הונא, לאדם טוב מראין לו חלום רע, ולאדם רע מראין לו חלום טוב.
←
מ״גתנ"ה, כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע.
←
מ״דאיני והכתיב "לא תאונה אליך רעה", ואר"ח אר"י בר אבא, שלא יבהלוך חלומות רעים והרהורים רעים.
←
מ״ה"ונגע לא יקרב באהליך" שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך.
←
מ״ואיהו לא חזי, אחריני חזי ליה.
←
מ״זוכי לא חזא איהו מעליותא הוא, והאר"י אר"ז, כל הלן כו', כי קאמרינן כגון דחזא ולא ידע מאי חזא.
←
מ״חא"ר הונא ב"ר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן, הרואה חלום ונפשו עגומה עליו ילך ויפתרנו בפני שלשה. יפתרנו ס"ד כו' אלא ילך ויטיבנו בפני שלשה, ליתי תלתא דמרחמי ליה ולימא להו: חלמא טבא חזאי כו'.
←
מ״טולימא להו: חלמא טבא חזאי, ולימרו ליה הנך: טבא הוא וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב.
←
נ׳שבע זמנין לגזרו עלך מן שמיא דליהוי טבא, ויהוי טבא.
←
נ״אולימרו ליה שלש הפכות, שלש פדויות, שלש שלומות, כו'.
←
נ״באמימר ומ"ז ורב אשי הוי יתבי בהדי הדדי, אמרי, כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.
←
נ״גפתח חד מנייהו ואמר, האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזי, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי כו'.
←
נ״דרבש"ע, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא.
←
נ״הבין שחלמתי אני לעצמי, בין שחלמו לי חבירי, בין שחלמתי על אחרים.
←
נ״ואם טובים הם, חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף.
←
נ״זואם צריכים רפואה, רפאם כמי מרה ע"י משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיהו מחליו, וכמי יריחו ע"י אלישע.
←
נ״חוכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.
←
נ״טולשמחה ולשלום.
←
ס׳ויסיים בהדי כהני דעני ציבורא אמן.
←
ס״אואי לא לימא הכי, "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יה"ר מלפניך שתשים עלינו שלום.
←
ס״בפתח אידך ואמר: האי מאן דסליק למתא ודחיל מעינא בישא לינקט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלניתא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", ואמר רב, א"ת עלי עין אלא עולי עין. וריב"ח אמר מהכא, "וידגו לרב בק
←
ס״גואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזיה אטרפיה דנחיריה דשמאליה.
←
ס״דפתח אידך ואמר, האי מאן דחליש יומא קמא לא לימא מידי, כי היכי דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך ליגלי.
←
ס״הכי הא דרבא כי הוה חליש יומא קמא א"ל לשמעיה: טרוקי גלי ולא תגלו. למחר א"ל: פוקו ואכריזו עלי בשוקא, רבא חליש, רבא חליש, מאן דרחים לי לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי לחדי לי, וכתיב "בנפול אויבך אל תשמח וגו' והשיב מעליו אפו".
←
ס״ושמואל כי הוה חזא חלמא בישא הוה אמר: "וחלומות השוא ידברו", וכי הוה חזא חלמא טבא הוה מתמה ואמר: וכי החלומות שוא ידברו, והא כתיב "בחלום אדבר בו".
←
ס״זרבא רמי, כתיב "בחלום אדבר כו' " וכתיב "וחלומות השוא ידברו". לא קשיא, כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד.
←
ס״חא"ר ביזנא בר זבדא א"ר עוקבא א"ר פנדא א"ר נחום א"ר בירים משום זקן אחד, ומנו רבי בנאה, כ"ד פותרי חלומות היו בירושלים, פ"א חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, מה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי, כו'.
←
ס״טלקיים מה שנאמר 'כל החלומות הולכין אחר הפה'. אטו כל החלומות הולכין אחר הפה קרא הוא, אין, וכדר"א דאמר ר"א, מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה, שנאמר "ויהי כאשר פתר לנו כן הי' ".
←
ע׳אמר רבא, והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר "איש כחלומו פתר".
←
ע״א"וירא שר האופים כי טוב פתר", מנא ידע. אר"א, מלמד שכ"א ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו.
←
ע״בא"ר יוחנן, השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו ה"ז נבואה קטנה.
←
ע״גואריו"ח, שלשה חלומות מתקיימים, ואלו הן, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלומו, וי"א אף חלום שנשנה, שנאמר "ועל השנות החלום וגו' ".
←
ע״דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מנין שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר "אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו", ואבע"א מהכא "ורעיוני לבבך תנדע".
←
ע״האמר רבא, תדע דלא חזי אינש בחלמיה לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא.
←
ע״וא"ל קיסר לריב"ח כו' מאי חזינא בחלמא, א"ל, חזית דאתו פרסאי כו' ורעו בך שקצי כו'. א"ל שבור מלכא לשמואל כו' דאתי רומאי ושבו לך וטחני בך קשייתא כו'.
←
ע״זבר הדיא מפשר חלמין הוה.
←
ע״חמאן דיהיב ליה אגרא מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר ליה לגריעותא.
←
ע״טאביי ורבא חזו חלמא, אביי יהיב ליה אגרא, רבא לא הוה יהיב ליה אגרא.
←
פ׳אמרי ליה: אקרינן בחלמין "שורך טבוח לעיניך", כו'.
←
פ״אלרבא אמר ליה: פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל כו'. לאביי אמר ליה: נפיש עסקך כו' ושתית כו'.
←
פ״באקרינן "בנים ובנות תוליד", לרבא א"ל: כבישתיה, לאביי א"ל: בנך ובנתך נפישן כו' ודמיין כדקא אזלן בשביה.
←
פ״גאקרינן "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר". לאביי א"ל: בנך ובנתך נפישין כו' ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, והווה לך כעם אחר. לרבא א"ל: דביתהו שכיבא ואתו בני' ובנתיה לידי אתתא אחריתא, דא"ר אר"י ב"א א"ר, מ"ד "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות", זו אשת האב.
←
פ״דאקרינן "לך אכול בשמחה לחמך וגו' ", לאביי א"ל: מרווח עסקך ואכלת כו', לרבא א"ל: פסיד עסקך כו'.
←
פ״האקרינן "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף", לאביי א"ל מרישיה, לרבא א"ל מסיפיה. אקרינן "זיתים יהיו לך בכל גבולך", לאביי א"ל מרישיה, לרבא א"ל מסיפיה.
←
פ״ואקרינן "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך", לאביי א"ל: נפיק לך שמא דריש מתיבתא הוית כו', לרבא א"ל: מתפסת בגנבי כו'.
←
פ״זחזן חסא על פום דנא, לאביי א"ל: עייף עסקך כחסא, לרבא א"ל: מריר עסקך כחסא.
←
פ״חא"ל: חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער, לאביי א"ל: מלכא הוית וקאי אמוראה עלך, לרבא א"ל: פטר חמור גהיט בתפילך. א"ל לדידי חזי ליה ואיתי'. א"ל: וי"ו דפטר חמור ודאי גהיט בתפילך כו'.
←
פ״טלסוף אזל רבא לחודיה לגביה.
←
צ׳א"ל: חזאי דשא ברייתא דנפל. א"ל: אתתך שכבא.
←
צ״אא"ל: חזאי ככי ושיני דנתיר. א"ל: בנך ובנתך שכבן.
←
צ״בא"ל: חזאי תרתי יוני דפרחן. א"ל: תרתי נשי מגרשת.
←
צ״גא"ל: חזאי תרתי גרגלידי דלפתא. א"ל: תרין קולפי בלעת. אזל רבא יתיב בי מדרשא כולי יומא, אשכח הני תרי סגי נהורי דהוו קא מנצי בהדי הדדי. אזל רבא לפרוקינהו, ומחוהו לרבא תרי, דלו למחויי אחריתי, אמר: מסתייה תרין חזאי.
←
צ״דלסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא.
←
צ״הא"ל, חזאי אשיתא דנפל. א"ל, נכסים בלא מצרים קנית.
←
צ״וא"ל, חזאי אפדנא דאביי דנפל וכסיין אבקיה. א"ל, אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך.
←
צ״זא"ל, חזאי אפדנא דידי דנפל ואתו כו"ע ושקיל לבינתא לבינתא. א"ל, שמעתתך מבדרן בעלמא.
←
צ״חא"ל, חזאי דאבקע רישיה ונתר מוקריה. א"ל, אודרא מבי סדיא נפיק.
←
צ״טא"ל, אקריון הללא מצראה בחלמא. א"ל, ניסי מתרחשי לך.
←
ק׳הוה קא אזיל בהדיה בארבא, אמר, בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא ל"ל.
←
ק״אבהדי דקא סליק נפל ספרא מיניה, אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה 'כל החלומות הולכין אחר הפה', אמר, רשע, בדידך קיימא וצערתן כולי האי כו'.
←
ק״בכולהו מחילנא לך בר מברתיה דרב חסדא.
←
ק״גיהא רעוא דלימסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה.
←
ק״דאמר: מאי אעביד, גמירי דקללת חכם אפי' בחינם היא באה כו'.
←
ק״האמר: איקום ואיגלי, דאמר מר, גלות מכפרת עון.
←
ק״וקם גלי לבי רומאי.
←
ק״זריש טורזינא חזא חלמא כו'. א"ל, נפל תכלא בכולה שיראי כו'.
←
ק״חאתיוהו לבר הדיא כו' כפתו תרי ארזי בחבלא כו' ושרו לחבלא כו'. אמר רבא, לא מחילנא ליה עד דאסתליק רישי' כו'.
←
ק״טשלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן כו' שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהם, כו'.
←
ק״ישלשה מעין עוה"ב אלו הן, שבת, שמש, ותשמיש כו' דנקבים.
←
קי״אשלשה משיבין דעתו של אדם, קול ומראה וריח, שלשה מרחיבין דעתו של אדם, דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים.
←
קי״בחמשה אחד מששים, ואלו הן, אש, דבש, שבת, שינה וחלום. אש אחד מששים בגיהנם, דבש אחד מששים במן, שבת אחד מששים בעוה"ב, שינה אחד מששים במיתה, חלום אחד מששים בנבואה.
←
קי״גת"ר, הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.
←
קי״דמקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר: "ברוך שעקר ע"ז כו' כן יעקור אותה מכל מקומות ישראל כו' ", ובחו"ל אצ"ל כן מפני שרובן עוע"ז, רשב"א אומר, אף בחו"ל צריך לומר כן מפני שעתידין להתגייר, שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' ".
←
קט"וא"ר ירמיה, נתקללה בבל נתקללו שכניה, דכתיב "ושמתיה למורש קיפוד וגו' ", נתקללה שומרון נתברכו שכניה, דכתיב "ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם".
←
קי״ועולא ור"ח הוו קאזלי באורחא, כי מטא אפתחא דבי ר"ח בר חנילאי נגד ר"ח ואתנח. א"ל עולא, אמאי קא מתנחת, והאמר רב, אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו' ". וריו"ח אמר, אף כל גופו ש"א, וכו'.
←
קי״זא"ל, היכי לא אתנח, ביתא דהוו בה שתין אפייתא כו' ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דלמא כו' ואדמטי ליה לכיסא קא מכסיף. ותו הוו פתיחין ליה ד' בבי לד' רוחתא דעלמא כו' והוה שדי לי חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכ"מ דכסיפא לי' כו' אתי שקיל בליליא כו'.
←
קי״חא"ל, הכי א"ר יוחנן, מיום שחרב ביהמ"ק נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר "[באזני ד' צבאות] אם לא בתים רבים לשמה יהיו" כו'.
←
קי״טוא"ר יוחנן, עתיד הקב"ה להחזירן לישובן כו'.
←
ק״כ"הבוטחים בד' כהר ציון", מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקנ"ה להחזירן לישובן.
←
קכ״אחזיא דלא מיתבא דעתיה, א"ל, דיו לעבד שיהיה כרבו.
←
קכ״באר"י ב"ל, הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ברוך שהחיינו כו', לאחר יב"ח אומר: ברוך מחיה המתים.
←
קכ״גאמר רב, אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודש, שנאמר "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד".
←
קכ״דר"פ ור"ה בריה דר"י הוו קא אזלי באורחא, פגעו ביה בר"ח ברי' דר"א. א"ל, בהדי דחזינך ברכינן עלך תרתי, "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו" ו"שהחיינו". א"ל, אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתון עילוואי כס' רבוון ישראל, ובריכנא עלייכו ג', הנך תרתי ו"ברוך חכם הרזים". א"ל, חכימת כולי האי, יהבי ביה עינייהו ושכיב.
←
קכ״העל הזיקין ועל הזועות כו' אומר "ברוך שכחו מלא עולם".
←
קכ״ומאי זיקין, אמר, שמואל כוכבא דשביט.
←
קכ״זואמר שמואל, נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו, וגמירי דלא עבר כסלא, ואי עבר כסלא חרב עלמא. והא קא חזינן דעבר, זיהרא הוא דעבר, ומתחזי כדעבר איהו.
←
קכ״חר"ה בריה דרב יהושע אמר, וילון הוא דמיקרע ומחזי נהורא דרקיעא.
←
קכ״טר"א אמר, כוכבא הוא דעקר מהך גיסא דכסלא וחזי לי' חבריה מהך גיסא דכסלא, ומיבעית ומחזי כמאן דעבר.
←
ק״לשמואל רמי, כתיב "עושה עש כסיל וכימה" וכתיב "עושה כימה וכסיל", הא כיצד. אלמלא חמתה של כסיל לא מתקיים עלמא מפני צנה של כימה, ואלמלא צנה של כימה לא מתקיים עלמא מפני חמתה של כסיל, כו'.
←
קל״אוגמירי אי לאו עוקצא דעקרבא דמנח בנהר דינור כל מאן דהוה טרקא לי' עקרבא לא הוה חיי, והיינו דקאמר ליה רחמנא לאיוב "התקשר מעדנות כימה".
←
קל״במאי כימה, אמר שמואל, כמאה כוכבי. א"ל כי מכנפן וא"ל כי מבדרן.
←
קל״גמאי עש, אר"י, יותא. מאי יותא. א"ל, זנב טלה, וא"ל רישא דעגלא, ומסתברא כמ"ד זנב טלה, דכתיב "ועיש על בניה תנחם", אלמא חסרא ומתחזיא כטרפא דטריף.
←
קל״דוהא דקא אזלא אבתרה, דאמרה לה: הב לי בני, שבשעה שבקש הקב"ה להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה נטל שני כוככים מן עש וסתמה.
←
קל״הוליהדרינהו לה מדיליה, אין הבור מתמלא מחולייתו, א"נ אין קטיגור נעשה סניגור. וליברי ליה תרי כוכבי אחריני, אין כל חדש תחת השמש. ארנב"י, עתיד הקב"ה להחזירן לה, דכתיב "ועיש על בניה תנחם".
←
קל״ומאי זועות, אר"ק גוהא.
←
קל״זרב קטינא הוה קא אזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא, אמר, מי ידע אובא טמיא האי גוהא דגנח מהו. (א"ל) כו' בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אוה"ע, מוריד כביכול שתי דמעות לים הגדול וקולם נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא. א"ר קטינא, אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין, א"ה גוהא גו
←
קל״חרב קטינא דידיה אמר: כפיו סופק זע"ג זו, שנאמר "וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי".
←
קל״טר"נ אומר, אנחה מתאנח כו'.
←
ק״מרבנן אמרי, בועט ברקיע כו'.
←
קמ״אר"א בר יעקב, אמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד כו'.
←
קמ״במאי רעמים, אמר שמואל ענני בגלגלא כו'.
←
קמ״גר"א בר יעקב אמר, ברקא תקיפא דבריק ענניא ומתבר גזיזי דברזא.
←
קמ״דר"א אמר, ענני חלחולי מחלחלי ואתי זיקא ומנשב אפומייהו כו'.
←
קמ״הומסתברא כר"א ב"י דברק ברקא ומנהמי ענני ואתא מטרא.
←
קמ״ומאי רוחות, [אמר אביי,] זעפא.
←
קמ״זואמר אביי, גמירי דזעפא בליליא לא הוי. והא קא חזינן דהוי. ההוא דאתחולי ביממא.
←
קמ״חואמר אביי, גמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי, כו'. והא קא חזינן דקאי, דמפסיק ביני ביני.
←
קמ״טועל הברקים אומר "שכחו וגבורתו מלא עולם".
←
ק״נמאי ברקים, אמר רבא, ברקא.
←
קנ״אואמר רבא, ברקא יחידאה, וברקא חיורא, וברקא ירוקתא, וענני דסלקן בקרן מערבית ואתיין מקרן דרומית, וב' ענני דסלקן חדא לאפי חברתה, כולהו קשיין. למאי נ"מ, למבעי רחמי. וה"מ בליליא אבל בצפרא לית בהו מששא.
←
קנ״באר"ש בר יצחק, הני ענני דצפרא לית בהו מששא, דכתיב "וחסדכם כענן בוקר וגו' ". א"ל ר"פ לאביי, הא אמרי אינשי כדמפתח בבי מטרא, בר חמרא מוך שקיך וגני. ל"ק, הא דקטר בעיבא הא דקטר בעננא.
←
קנ״גא"ר אלכסנדרי אר"י ב"ל, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב, שנאמר "והאלהים עשה שייראו מלפניו".
←
קנ״דואר"א אר"י ב"ל, הרואה קשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר "כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני".
←
קנ״הלייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא.
←
קנ״ואבל ברוכי ודאי מברך.
←
קנ״זמאי מברך, אומר "ברוך זוכר הברית".
←
קנ״חבמתניתא תנא, ר"י בנו של ר"י בן ברוקה אומר, "נאמן בבריתו וקיים במאמרו".
←
קנ״טואר"פ, הלכך נימרינהו לתרוייהו, "ברוך זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו".
←
ק״סאמר ריב"ל, הרואה רקיע בטהרתה אומר "ברוך עושה בראשית" כו', ופליגא דרפרם ב"פ אר"ח, דאמר רפרם ב"פ אמר ר"ח, מיום שחרב ביהמ"ק לא נראית רקיע בטהרתה כו'.
←
קס״את"ר, הרואה חמה בתקופתה כו', ואמר אביי, אימת הוי, כל כ"ח שנין כו'.
←
קס״ברי"א, הרואה את הים הגדול אומר "ברוך שעשה את הים הגדול".
←
קס״גלפרקים, עד כמה. אמר רמי ב"א אר"י, עד שלשים יום.
←
קס״דוא"ר ב"א אר"י, הרואה פרת אגשרא דבבל אומר "ברוך עושה בראשית", והאידנא דשניוה [פרסאי מבי שבור ולעיל] כו'.
←
קס״המאי חדקל. אר"א, שמימיו חדין וקלין. מאי פרת, שמימיו פרין ורבין, ואמר רבא, האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת.
←
קס״ומברך על הרעה מעין על הטובה. היכי דמי, כגון דשקיל בדקא בארעיה כו'.
←
קס״זהצועק על מה שעבר ה"ז תפלת שוא. כיצד, היתה אשתו מעוברת ואמר, יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפילת שוא. הי' בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר, יה"ר שלא יהא בתוך ביתי, ה"ז תפילת שוא.
←
קס״חולא מהני רחמי, והא מותיב ר"י "ואחר ילדה בת", מאי "ואחר". א"ר, לאחר שדנה לאה דין בעצמה כו'.
←
קס״טאין מזכירים מעשה ניסים, ואב"א מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה.
←
ק״עכדתניא כו' משלשה ועד ארבעים שיהא זכר.
←
קע״אאשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה.
←
קע״בת"ר, מעשה בהלל הזקן שהי' בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואמר, מובטח אני שאין זה בתוך ביתי.
←
קע״גאמר רבא, כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, ומסיפיה לרישיה מדריש כו', "משמועה רעה לא יירא", מ"ט, משום ד"נכון לבו בטוח בד' ", מסיפיה לרישיה מדריש "נכון לבו בטוח בד', משמועה רעה לא יירא".
←
קע״דההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל בתרי' דר"י בר"י כו' חזייה דקא מפחיד, א"ל, חטאה את, כו', ההוא בד"ת (הוא ד)כתיב.
←
קע״היהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא, חזיי' דקא מתנח. א"ל, יסורין בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה וכו'.
←
קע״ות"ר, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהר"מ [ד' אלהינו] שתצילני מזה וכיוצא בו.
←
קע״זאמר אביי, לא לימא איניש הכי דלא ליפתח פומיה לשטן כו'.
←
קע״חכי נפיק מאי אומר, [א"ר אחא] מודה אני לפניך [ד"א] שהצלתני מן האור.
←
קע״טר"א על לבי בני, אפחית בי בני מתותיה, אתרחיש ליה ניסא, קם על עמודא, שזיב מאה וחד גברא בחד אבריה.
←
ק״פהנכנס להקיז דם אומר: "יהר"מ כו' כי [אל] רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בנ"א לרפאות כו' ". אמר אביי, לא לימא איניש הכי, דתני דבר"י, "ורפא ירפא" מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות.
←
קפ״אכי קאי מאי אומר, אר"א "ברוך רופא חנם".
←
קפ״בחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר "ואהבת את ד' אלהיך, בכל לבבך וגו' ", "בכל לבבך" בשני יצריך כו', "בכל נפשך" אפילו הוא נוטל את נפשך, "ובכל מאדך" בכל ממונך דבר אחר "בכל מאדך" בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.
←
קפ״גמאי חייב, אילימא דמברך על הרעה "הטוב והמטיב" כו' אלא לקבלינהו בשמחה.
←
קפ״דמנה"מ, [רבי שמואל בר נחמני אמר] דאמר קרא "בד' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", "בד' אהלל דבר" זו מדה טובה כו'. ר"א בשר"ל אמר מהכא, "חסד ומשפט אשירה", אם לחסד אשירה אם למשפט אשירה. ר"ת אמר מהכא, "כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא", "צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא". רבנן אמרי, א"ק "ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך".
←
קפ״הא"ר הונא א"ר משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר"ע, לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעבדין מן שמיא לטב.
←
קפ״וכי הא דרע"ק הוה אזל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא, מטא האי דוכתא בעא אושפיזא ולא יהבו ליה, אמר: כל דעבדין מן שמיא לטב, אזל ובת בדברא, אתא אריה אכליה לחמרא, אתא שונרא אכלא לתרנגולא, אתא זיקא כביה לשרגא, אמר: כ"מ דעבדין מן שמיא לטב, כו'.
←
קפ״זואר"ה אמר רב משום ר"מ, לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה, שנאמר "אל תבהל על פיך וגו' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים".
←
קפ״חדרש ר"נ בר ר"ח, מאי דכתיב "וייצר ד' " בשני יודי"ן, שני יצרים ברא הקב"ה (באדם) אחד יצ"ט ואחד יצ"ר כו'.
←
קפ״טמתקיף לה ר"נ ב"י, אלא מעתה גבי בהמה דלא כתיב בה "וייצר" ה"נ דלא שליט בה יצה"ר, והא קא חזינן דנשכא ובעטא ומזקא.
←
ק״צאלא כדרשב"פ, דאר"ש בן פזי, אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי.
←
קצ״אאי נמי כדרבי ירמיה ב"א, דאר"י ב"א, דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון, שנאמר "אחור וקדם צרתני".
←
קצ״ב"ויבן ד' אלהים את הצלע", רב ושמואל, חד אמר פרצוף וח"א זנב.
←
קצ״גבשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב "אחור וקדם צרתני".
←
קצ״ד(אלא) [דא"ר אמי] "אחור" למעשה בראשית, "וקדם" לפורענות.
←
קצ״הפורענות דמאי, אילימא פורענות דנחש, והתניא רבי אומר, בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מן הקטן, בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב "(ויאמר) [וידבר] משה אל אהרן ואל אלעזר (ואיתמר) [ואל איתמר] בניו הנותרים", ובקלקלה מתחילין מן הקטן שהרי בתחילה נתקלל נחש כו', אלא פורענות דמבול כו' ברישא אדם והדר בהמה.
←
קצ״ובשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב "זכר ונקבה בראם", אלא למ"ד זנב מאי "זכר ונקבה בראם". כדר"א דר"א רמי, כתיב הכא "זכר ונקבה בראם" וכתיב "כי בצלם אלהים עשה את האדם", הא כיצד, בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.
←
קצ״זבשלמא למ"ד פרצוף, היינו דכתיב "ויסגור בשר תחתנה", אלא למ"ד זנב, מאי "ויסגור בשר תחתנה". אר"י ואיתימא ר"ז ואיתימא רנב"י, לא נצרכה אלא למקום חתך.
←
קצ״חבשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב "ויבן" אלא למ"ד פרצוף מאי "ויבן". מבעי ליה לכדרשב"מ, דאר"ש במ"נ [כו'] מלמד שקלעה הקב"ה לחוה כו'.
←
קצ״טד"א "ויבן", אר"ח וא"ל במתניתא תנא, מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר כו' כדי לקבל את הולד.
←
ר׳"ויביאה אל האדם", אריב"א, מלמד שעשה הקב"ה [לאדם הראשון] שושבינות, מכאן למדה תורה ד"א שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו.
←
ר״אלמ"ד פרצוף, הי מינייהו סגי ברישא. ארנב"י, מסתברא דזכר סגי ברישא כו' [דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך וכו'].
←
ר״בוכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב.
←
ר״גת"ר, המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו קבל תורה מסיני כמרע"ה דכתיב ביה "מימינו אש דת למו", לא ינקה מדינה של גיהינם, כו'.
←
ר״דמאי "לא ינקה רע", מדינה של גיהינם שנקרא רע.
←
ר״האר"נ, מנוח עם הארץ הי', שנאמר "וילך מנוח אחרי אשתו".
←
ר״ואמר ר"א, למאי דקאמר ר"נ מנוח ע"ה הי', אפילו בי רב נמי לא קרא כו'.
←
ר״זא"ר יוחנן, אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז, אחורי ע"ז ולא אחורי ביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין.
←
ר״חולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא ל"ל בה.
←
ר״טול"א אלא דלא רכיב חמרא, ולא דארי טונא, ודלא מנח תפילין, אבל איכא חד מהני לא.
←
ר״יאמר רב, יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב כו'. ושמואל אמר, דומה לחטה כו'.
←
רי״את"ר, שתי כליות יש בו באדם יועצות אחת לטובה ואחת לרעה, ומסתברא דטובה מימין ורעה משמאל כו'.
←
רי״בת"ר, לב מבין, כליות יועצות.
←
רי״גקנה מוציא קול.
←
רי״דושט מכניס כל מיני מאכל, ריאה שואבת כל מיני משקה.
←
רט״ולשון מחתך, פה גומר.
←
רט״זכבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו.
←
רי״זטחול שוחק.
←
רי״חקיבה ישנה, אף ניעור.
←
רי״טננער הישן וישן הניעור, נימוק והולך לו.
←
ר״כתנא, אם שניהם ישנים או שניהם ניעורים, מיד מת.
←
רכ״אתניא, ר"י הגלילי אומר, צדיקים יצה"ט שופטן, שנאמר "ולבי חלל בקרבי". רשעים יצה"ר שופטן, שנאמר "נאם פשע לרשע וגו' ", בינונים זו"ז שופטן, כו'.
←
רכ״באמר רבא, כגון אנו בינונים. א"ל אביי, לא שביק מר חיי לכל בריה.
←
רכ״גאמר רבא, ידע אינש בנפשיה אי צדיק הוא אי רשע הוא.
←
רכ״דואמר רבא, לא איברי עלמא אלא לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים.
←
רכ״הואמר רבא, לא נברא העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי ור"ח בן דוסא, לאחאב העוה"ז ולרחב"ד העוה"ב.
←
רכ״ו"ואהבת את ד' אלהיך וגו' ". תניא ר"א הגדול אומר, אם נאמר "בכל נפשך", למה נאמר "בכל מאדך", ואם נאמר "בכל מאדך" כו' לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו כו' ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כו'.
←
רכ״זר"ע אומר, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך.
←
רכ״חת"ר, מעשה שגזרה המלכות גזרה על ישראל שלא יעסקו בתורה. מה עשה רבי עקיבא, הלך והקהיל קהלות ברבים כו'. א"ל פפוס ב"י, אי אתה מתירא מפני אומה זו. א"ל כו' אמשול לך משל למה"ד, לשועל כו' ומה במקום חיותנו כך כו'.
←
רכ״טלא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרע"ק כו' ותפסו לפפוס כו' אשריך ר"ע שנתפסת ע"ד תורה, אוי לו לפפוס שנתפס ע"ד בטלים.
←
ר״לאמרו: כשהוציאו את רע"ק להריגה זמן ק"ש הי' כו'. א"ל תלמידיו, רבינו עד כאן. א"ל, כל ימי הייתי מצטער כו' עכשיו שבא לידי לא אקיימנו.
←
רל״אהי' מאריך ב"אחד" עד שיצתה נשמתו ב"אחד".
←
רל״ביצתה ב"ק ואמרה, אשריך ר"ע שיצתה נשמתך ב"אחד".
←
רל״גאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה כו'. א"ל "חלקם בחיים".
←
רל״דיצתה ב"ק ואמרה, אשריך רע"ק שיצתה נשמתך ב"אחד" ואתה מזומן לחיי העוה"ב.
←
רל״התניא אר"ע, פ"א נכנסתי אחר ר"י לביה"כ ולמדתי ממנו ג' דברים.
←
רל״ולמדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחים בימין אלא בשמאל.
←
רל״זא"ל בן עזאי, עד כאן העזת פניך ברבך. א"ל, תורה היא וללמוד אני צריך.
←
רל״חמפני מה אין מקנחים בימין כו' אמר רבא, מפני שהתורה נתנה בימין כו'.
←
רל״טרבב"ח אמר, מפני שהיא קרובה לפה.
←
ר״מורשב"ל אמר, מפני שקושר בה תפילין.
←
רמ״ארנב"י אמר, מפני שמראה בה טעמי תורה.
←
רמ״בכתנאי, ר"א אומר, מפני שאוכל בה. ר"י אומר, מפני שכותב בה, כו'.
←
רמ״גאמר ר"ת בר חנילאי, כל הצנוע בביה"כ ניצול משלושה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין, וי"א אף חלומותיו מיושבים עליו.
←
רמ״דההוא ביהכ"ס דהוה בטבריא כי הוו עיילי בי תרי אפי' ביממא הוו מתזקי. ר"א ור"א הוו עיילי ביה חד חד לחודיה ולא מתזקי כו', קבלה דביה"כ צניעותא ושתיקותא.
←
רמ״הקבלה דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי.
←
רמ״ואביי מרביא ליה אמיה אמרא כו' ולרביא ליה גדיא, שעיר בשעיר מיחלף.
←
רמ״זרבא מקמי דהוה רישא מקרקשא ליה בת ר"ח אמגוזא בלקנא, בתר דמלך עבדא לי' כוותא ומנחא ליה ידא ארישי'.
←
רמ״חההוא ספדנא דנחית קמיה דר"נ, אמר, האי צנוע באורחותיו הוה. א"ל, את עיילת כו' דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בביהכ"ס.
←
רמ״טור"נ מאי נפקא ליה מיניה, משום דתניא כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנים ומן העונים אחריהן.
←
ר״נתניא ב"ע אומר, על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע.
←
רנ״אעל כל מושב שב חוץ מן הקורה.
←
רנ״באמר שמואל, שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא, יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא.
←
רנ״גבר קפרא הוה מזבין מילי בדינרי.
←
רנ״דעד דכפנת אכול, עד דצחית שתי, עד דרתחא קדרך שפוך.
←
רנ״הקרנא קריא ברומי, בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין.
←
רנ״ו"ואמר להרגך ותחס עליך", "ואמר", ואמרתי מבע"ל, "ותחס", וחסתי מבע"ל, אר"א, א"ל דוד לשאול: מה"ת היה מותר להורגך כו' אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך.
←
רנ״זומאי צניעותא כו' תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה. "להסך", אר"א, שסכך עצמו כסוכה.
←
רנ״ח"ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל וגו' ", אריב"ח, כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר "והמלך דוד זקן ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".
←
רנ״ט"אם ד' הסיתך בי", אר"א, א"ל הקב"ה לדוד: מסית קרית לי, חייך שאני מכשילך בדבר שאפי' תשב"ר מכירין בו, שנאמר "כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו" כו', וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר.
←
ר״סמאי "ועד עת מועד", אר"ש סבא חתני' דר"ח משמיה דר"ח, משעת שחיטת התמיד ועד זריקתו.
←
רס״אורבי יוחנן אמר, עד חצות ממש.
←
רס״ב"ויאמר למלאך המשחית בעם רב" [כו'], אר"א כו' טול הרב שבהם שיש לי לפרע מהם כמה חובות. באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.
←
רס״ג"ובהשחית ראה ד' וינחם על הרעה", מאי "ראה", א"ר, יעקב אבינו ראה.
←
רס״דושמואל אמר, אפרו של יצחק ראה.
←
רס״הר"י נפחא אמר, כסף כפורים ראה.
←
רס״וור"י אמר, בית המקדש ראה, דכתיב "בהר ד' יראה".
←
רס״זפליגי בה ר"י בר אידי ור"ש בר נחמני, ח"א כסף כפורים ראה, וח"א ביהמ"ק ראה. ומסתברא כמ"ד ביהמ"ק ראה, שנאמר "אשר יאמר היום בהר ד' יראה".
←
רס״חורקיקה בק"ו ממנעל, ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה "של נעליך מעל רגליך", רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ"ש.
←
רס״טר"י בר"י אומר, א"צ, ה"ה אומר "כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק" והלא דברים ק"ו כו' רקיקה שהיא מאוסה [כו'].
←
ע"רכל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים "עד העולם", משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים "מן העולם ועד העולם".
←
רע״אוהתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר "והנה בועז בא מבית לחם וגו' ", ואומר "ד' עמך גבור החיל", ואומר "אל תבוז כי זקנה אמך", ואומר "עת לעשות לד' הפרו תורתך". רנ"א, הפרו תורתך משום עת לעשות לד'.
←
ער״בוכ"כ למה, לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר "קומו ברכו את ד' אלהיכם מן העולם עד העולם", ואומר "ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה".
←
רע״גיכול כל הברכות כולן תהא להם תהלה אחת, ת"ל "ומרומם על כל ברכה ותהלה", על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.
←
רע״דמאי "ואומר". וכ"ת בעז מדעתי' דנפשיה קאמר, ת"ש "ד' עמך גבור החיל". וכ"ת מלאך הוא דקאמר לי' לגדעון, ת"ש "אל תבוז כי זקנך אמך".
←
ער״הואומר "עת לעשות לד' הפרו תורתך", אמר רבא, האי קרא מרישיה לסיפי' מדריש, מסיפיה לרישי' מדריש כו', מ"ט "עת לעשות לד' ", משום ד"הפרו תורתך" כו', ומ"ט "הפרו תורתך", משום "עת לעשות לד' ".
←
רע״ותניא הלל הזקן אומר, בשעת המכנסים פזר, בשעת המפזרים כנס.
←
רע״זאם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר כו' ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס כו'.
←
רע״חדרש בר קפרא, זלת, קפוץ קנה מנה.
←
רע״טבאתר דלית גבר תמן הוי גבר. אמר אביי, ש"מ באתרי' דאית גבר תמן לא תהוי גבר. פשיטא, לא נצרכה אלא כששניהם שוים.
←
ר״פדרש ב"ק, איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, "בכל דרכיך דעהו וגו' ".
←
רפ״א(אר"פ) [אמר רבא], אפי' לד"ע.
←
רפ״באר"פ, היינו דאמרי אינשי: גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי.
←
רפ״גדרש ב"ק, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה. מאי היא, אר"י, מחטא דתלמיותא.
←
רפ״דת"ר, הרואה אוכלסי ישראל אומר "ברוך חכם הרזים", לפי שאין דעתם דומות זל"ז ואין פרצופיהם דומות זו לזו.
←
רפ״הבן זומא ראה אוכלסא ע"ג מעלה בהה"ב, אמר, "ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלה לשמשני".
←
רפ״והוא הי' אומר, כמה יגיעות יגע אדה"ר כו', חרש כו', וכמה יגיעות כו', גזז כו' ואני משכים ומוצא כו' כל אומניות שוקדות כו', ואני משכים ומוצא כל אלו לפני.
←
רפ״זהוא היה אומר, אורח טוב מה הוא אומר: כמה טרחות טרח בעה"ב לפני כו', אורח רע מהו אומר: מה טרחות טרח בעה"ב זה כו'.
←
רפ״ח"והאיש בימי שאול זקן בא באנשים [וגו'], א"ר ואיתימא ר"ז ואיתימא ר"א, זה ישי אבי דוד, שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא.
←
רפ״טאמר עולא, נקטינן אין אוכלוסא בבבל. תנא אין אוכלוסא פחותה מס' ריבוא.
←
ר״צת"ר, הרואה מלכי ישראל אומר "ברוך שחלק מכבודו ליראיו", מלכי אוה"ע אומר "ברוך שנתן מכבודו לבו"ד", חכמי ישראל אומר "ברוך שחלק" כו', חכמי אוה"ע "ברוך שנתן" כו'.
←
רצ״אארי"ח, לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי אוה"ע כו'.
←
רצ״בר"ש סגי נהור הוה, הוו קאזלי כו"ע לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת. אשכחיה ההוא מינאה א"ל, חצבי לנהרא כגני לייא.
←
רצ״גא"ל, ת"ח דידענא טפי מינך.
←
רצ״דחלף נונדא קמייתא כי קא אוושא, א"ל, חליף מלכא. א"ל, לאו. חליף אחריתי כו' אתאי תליתאה דהוה שתקא, א"ל, אתא מלכא. א"ל, אין. א"ל, מנא ידעת. א"ל, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב "ואחר הרעש אש, לא באש ד', ואחר האש קול דממה דקה".
←
רצ״הכי אתא מלכא פתח ר"ש וקאמר ברוך. א"ל, וכי לא חזית היכי מברכת.
←
רצ״וומאי הוה עליה דההוא מינאה, א"ד חברוהי כחלינהו לעיני', וא"ד ר"ש נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
←
רצ״זר"ש נגדיה לההוא גברא דבעל מצרית, כו' א"ל, משום דבעל חמרתא.
←
רח"צא"ל, אית לך סהדי כו' אתא אליהו כו'.
←
רצ״טא"ל, א"ה בר קטלא הוא. א"ל, אנן מיומא דגלינן מארעין ל"ל רשותא למקטל כו'.
←
ש׳עד דמעייני ביה בדינא, פתח ר"ש ואמר, "לך ד' הגדולה וגו' כי כל בשמים ובארץ".
←
ש״אא"ל, מאי קאמרת. א"ל, הכי קאמינא: בריך רחמנא דיהב מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא כו'.
←
ש״בא"ל, הואיל וחשבינן עלייכו יקרא דמלכותא כו' ודון דינא.
←
ש״גאמר, הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה.
←
ד"שנפק לבי מדרשא ודרש, "לך ד' הגדולה" זה מעשה בראשית, וכה"א "עושה גדולות עד אין חקר".
←
ש״ה"והגבורה" זו יציאת מצרים וכה"א "וירא ישראל את היד הגדולה".
←
ש״ו"והתפארת" זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע כו'.
←
ש״ז"והנצח" זו מפלתה של בבל כו'.
←
ש״ח"וההוד" זו מלחמת נחלי ארנון.
←
ש״ט"כי כל בשמים וארץ" זו מלחמת סיסרא כו'.
←
ש״י"לך ד' הממלכה" זו מלחמת עמלק כו', "והמתנשא" זו מלחמת גוג ומגוג כו'.
←
שי״א"לכל לראש", ארחב"א, אפי' ריש גרגותא מן שמיא מוקמי.
←
שי״בבמתניתא תנא משמיה דר"ע, "לך ד' הגדולה" זו קריעת ים סוף, "והגבורה" זו מכת בכורות.
←
שי״ג"והתפארת" זו מתן תורה.
←
שי״ד"והנצח" זו ירושלים, "וההוד" זו בנין ביהמ"ק כו'.
←
שט"ותניא רבי אומר, לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו כו'.
←
שט״זתניא רבי אומר, אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו כו'.
←
שי״זתניא רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
←
שי״חאמר חזקיה ברי' דר"פ אר"י, למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומ"ע, לומר לך שכל שי"ל תרומ"ע ואינו נותנן לכהן סוף שנצרך לכהן ע"י אשתו.
←
שי״טולא עוד אלא סוף שנצרך להן כו'.
←
ש״כארנב"י, ואם נתנן סוף מתעשר כו'.
←
שכ״אאר"ה ב"ב משום ר"א הקפר, כל המשתף ש"ש בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר "והי' שדי בצריך וכסף תועפות לך". רשב"נ אמר, פרנסתו מעופפת לו כציפור כו'.
←
שכ״באר"ט אר"י, כל המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד ביום צרה כו'.
←
שכ״גאר"א ב"מ אמר שמואל, אפי' מצוה אחת כו'.
←
שכ״דאר"ס, ר"א הוה משתעי, כשירד חנניה בן אחי ר"י לגולה כו', אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בביהמ"ק, כו'.
←
שכ״ההתחיל הוא מטמא והם מטהרים כו', הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם. א"ל, כבר בנית וא"א יכול לסתור, כבר גדרת וא"א יכול לפרוץ.
←
שכ״וא"ל, מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים כו'. א"ל, מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל כו'.
←
שכ״זא"ל, והלא עקיבא ב"י ה" מעבר שנים וק"ח בחו"ל. א"ל, הנח ר"ע שלא הניח כמותו בא"י כו'.
←
שכ״חא"ל, גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרנים וכו'.
←
שכ״טוהם שגרונו אצלך וכך אמרו לנו כו', ואמרו לאחינו שבגולה, אם שומעים מוטב, ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו, אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום, יש לנו חלק באלהי ישראל.
←
ש״לוכל כך למה, משום שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים".
←
של״אבשלמא הוא מטהר כו' קא סברי כ"ה דלא נגררו אבתריה.
←
של״בת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה כו'.
←
של״גפתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח ר"י ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש.
←
של״ד"ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה", והלא דברים ק"ו, מה ארון ד' שלא הי' מרוחק אלא י"ב מיל אמרה תורה "והי' כל מבקש ד' יצא אל אוה"מ", ת"ח שהולכים מעיר לעיר כו'.
←
של״ה"ודבר ד' אל משה פנים אל פנים", אר"י, א"ל הקב"ה למשה, משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה.
←
של״וא"ד כך א"ל הקב"ה למשה, כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האוהל למקומו.
←
של״ז"ושב אל המחנה [וגו' "], אר"א, א"ל הקב"ה למשה, עכשיו יאמרו הרב בכעס כו' אם אתה מחזיר האוהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע ב"נ תלמידך משרת תחתיך כו'. א"ר, אעפ"כ לא יצא הדבר לבטלה.
←
של״חועוד פתח ר"י בכבוד תורה ודרש, "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", וכי אותו היום נתנה תורה לישראל כו' אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.
←
של״טאר"ת ברי' דר"ח איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא, דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם.
←
ש״מ"הסכת" עשו כתות כתות ועסקו בתורה, שאין התורה נקנית אלא בחבורה.
←
שמ״אכדריב"ח, דאר"י ב"ח, מ"ד "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהם של ת"ח שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה, ול"ע אלא שמטפשין כו', ול"ע אלא שחוטאין כו', ואב"א מהכא "נואלו שרי צוען".
←
שמ״בד"א "הסכת ושמע ישראל", כתתו עצמכם ע"ד תורה, כדר"ל, דאמר ר"ל, מנין שאין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה כו'.
←
שמ״גד"א "הסכת ושמע ישראל", הס ואח"כ כתת, כדרבא, דאמר רבא, לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה.
←
שד"מאמרי דבי ר"י, מ"ד "כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו' ", במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה.
←
שמ״ה"ומיץ אף יוציא דם", כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. "ומיץ אפים יוציא ריב", כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושני' ושותק זוכה להבחין בין ד"מ לד"נ, דתנן ריש"א, הרוצה שיתחכם יעסוק בד"מ וכו'.
←
שמ״וארשב"נ, מאי דכתיב "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה כו' ", כל המנבל עצמו ע"ד תורה סופו להתנשא.
←
שמ״זפתח ר"נ בכבוד אכסניא ודרש, "ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו וגו' ואתה עשיתה חסד וגו' ", ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כו'. פתח ר"י בכבוד אכסניא ודרש, "לא תתעב [...] מצרי וגו' " ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן כו'.
←
שמ״חפתח ר"א בנו של ריה"ג בכבו"א ודרש, "(ויברכך) [ברך] ד' וגו' ", והלא דברים ק"ו, ומה ארון כו' המארח ת"ח כו'.
←
שמ״טמה היא ברכה שברכו. אר"י [בר זבידא] זו חמות ושמנה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד.
←
ש״נאר"א הלוי, כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו כו'.
←
שנ״אדר"י סיני, ורבה עוקר הרים.
←
שנ״באצטריכא להו שעתא.
←
שנ״גשלחו להתם, סיני ועו"ה איזה מהם קודם. שלחו להו, סיני קודם, שהכל צריכין למרי חיטיא.
←
שנ״דאע"פ כן לא קבל עליו ר"י, דא"ל כלדאי מלכת תרתין שנין כו'.
←
שנ״הכל הנך שני דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא.
←
שנ״וואר"א הלוי, מ"ד "יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב", "אלהי יעקב" ולא אלהי אברהם ויצחק, אלא מכאן לבעל הקורה שיכנס בעוביה של קורה.
←
שנ״זואר"א הלוי, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה כו'.
←
שנ״חואר"א הלוי, הנפטר מחבירו אל יאמר לו "לך בשלום", אלא "לך לשלום" כו'. ואר"א הלוי, הנפטר מן המת אל יאמר לו "לך לשלום" אלא "לך בשלום" כו'.
←
שנ״טאר"ל בר חייא, היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני שכינה, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון".
←
ש״סאר"ח ב"א אמר רב, ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב כו'.
←
שס״אאר"א אר"ח, ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך" א"ת בניך אלא בוניך כו'.
←