ואריו"ח, שלשה חלומות מתקיימים, ואלו הן, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלומו, וי"א אף חלום שנשנה, שנאמר "ועל השנות החלום וגו' ".

החלומות בתור חק טבעי כבר נתבאר שא"א שלא יהי' להם תעודה ותכלית. אמנם התכלית תמצא, אם בעולם הפנימי שיש איזו תועלת לנפש בהתיצב לפניה ע"פ כחה המדמה מחזות שונים לפי ערך החלומות השונים, או גם יותר מזה, להיות ג"כ קשר להם בעולם החיצוני ע"י הוראתם לאיזה ענינים מעשיים בפועל. ויותר מזה שעצם החזיון הוא מכשיר את הנפש לקבל את השינויים העלולים לבא בחוגה. וכדי להבחין איזה מן החלומות ראוי יותר ליחסם אל צד העולם החיצוני שהוא עולם המעשה, יותר משנאמר שכל תעודתם אינה כ"א ברשמי עולם הפנימי של הנפש לבדה, ודבר אין להם עם הערך הכללי של כל המציאות כולה ועלילותיה, ראוי לנו לומר, שהחזיונות הקרובים יותר להרשים פעולתם על עולם המעשה הם קשורים יותר אל עולם החיצוני, ע"כ תעודתם היא לא רק במחזה כ"א בקיום. ע"כ חלום של שחרית ראוי יותר להתקיים מצד קרבת זמן רישומו אל הזמן שבו יצא האדם מעולמו הפנימי אל העולם המעשי החיצוני. וחלום שחלם לו חבירו, מפני שבא מעולם החיצוני, ראוי הוא ביותר להיות נמנה על סוג התעודה של העולם החיצוני, שהוא ראוי להמצא בחלומות, מאחר שאנו מוצאים מהם כאלה שיש להם יחש אל הדבר הנפעל או העתיד להיות נפעל בעולם המעשה. גם בזה יש הבדל בין הרשמים הפועלים על האדם מצד קשורו אל העולם החיצוני לבין אלה הבאים לו מצד עצם תנועות הנפש בציוריה הפנימיים. ציורי הנפש הפנימיים כשהם באים ממקורה, אין בהם דבר זר, דבר אשר יקשה על הנפש לציירו, כי כולם הם מעולמה וחוגה. אמנם כ[ש]יתקשו הציורים על הנפש, עד שכחו המדמה יאזר כח להיות פותר את החלום בתוך חלומו, זהו אות שאלה הציורים יסודתם מעולם החיצוני, באשר הם עלולים לפעול על האדם ביחשו אל עולמו החיצוני, דהיינו להתקיים בפועל. וי"א אף חלום שנשנה, הדבר מובן כי תכלית תנועות ציורי כח המדמה כשהם רק לפי תכלית פעולתם על הנפש כשהיא מתבודדת לעצמה, אינה צריכה להרבות ברשמים ולחזקם, כיון שאין להם תכלית קיימת כי די להם שעתם, ע"כ אין ראוי להמצא בזה הסוג טבע ההשנות. אמנם בחלק העלול לפעול על עולם המעשה, כל שתהי' הרשימה יותר חזקה על הנפש, כן יהי' יחושה המעשי יותר אמיץ. ע"כ גם חלום שנשנה יש פנים לומר שהוא נמנה עם החלומות שתעודתם היא לא החזיון כשהוא לעצמו, כ"א שיתקיים ג"כ.