אקרינן "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף", לאביי א"ל מרישיה, לרבא א"ל מסיפיה. אקרינן "זיתים יהיו לך בכל גבולך", לאביי א"ל מרישיה, לרבא א"ל מסיפיה.

יש הבדל בטבע הדיבור ההגיוני, בענין הבלטת הרעיון, אם יבא בסוף המאמר או בראשו, לפי ערך הפעולה הנפשית הפנימית על ענין הדיבור. כי יש דיבור היוצא מצד ההתרגשות של הציור הפנימי, שהאדם הוא כמו נפעל להוציא דברו באיזה מבטא. הדיבור הזה הוא כמתפרץ לצאת החוצה, גם שלא בהסכמת הרצון החפשי של האדם במילואה, והוא כעין הכרח. מזה באה ראשית נטיית הדיבור בראשית התפתחות הדיבור באדם בקטנותו, ואז יהי' עיקר פעולת הדיבור בחזקה בראשית המבטא, ככל דבר טבעי המתפרץ שהכח בטבעו הולך וחלש, ע"כ בראשית המאמר יהי' כל כח הדברי ובסופו יחלש כחו. לא כן הדיבור היותר מעולה, הבא לא בתור רגש של התפעלות והתפרצות הרוח ע"פ טבעו כ"א בתור משפט בחירי של השכל, הרוצה בהתישבות דעתו לבטא את ציוריו הפנימיים כדי למוסרם לזולתו, הוא יסדר רעיוניו בבנין הגיוני ועיקר כח המאמר יראה בסופו. ואולי בתכונה פנימית כזאת מתחלקות ג"כ תכונות השפות, שיש מהם שרובי מבטאיהן הם מלעיל ויש מהן שהם מלרע. והדבר נראה, שהשפות הבנויות ביותר לפי מוצאן ע"פ תכונה שכלית הגיונית יהיו רוב מילותיהן מלרע, כדרך מתינות ההגיון שכחו הולך וחזק וניכר יותר בכל עזו בסופו. והמיוסדות מצד רגש החיים הטבעיים והמית הרוח המתפרץ הן ע"פ רוב מלעיל. ע"כ לשה"ק שהיא ודאי שפה שכלית בעקרה, נכונה למשאי קודש והגיוני לב, שקולם הולך וחזק ותמציתם נראית יותר בסופו של ענין, רוב המלות הנה מלרע, זולת ע"פ הכרחים מיוחדים בדרכי המבטא בארחות יסודי דקדוק השפה, וכן הלשונות הקרובות לה בתכונותיהן. מובן הדבר שמה שיש בטבע הדיבור בפועל יש ג"כ בטבע המדמה, בהבלטת ציורי החלומות כשמתיחסים לדיבורים. ע"כ יש שני פנים לדבר. אם נצייר את כח המדמה בלקחו את המאמר למבטא לו ע"פ ערך של התרגשות הטבעית והתפרצות הרוח, אז יהי' כל כחו ברישיה. ואם נציירו לערך ענין ההגיוני שבדיבור יהי' כל כחו בסופו, ורמוז במתן תורה "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד", כדרשת חז"ל שהי' הקול מתחזק כל שהולך ונמשך, לא כבשר ודם שקולו כוהה ומתחלש. ע"כ הי' מקום לשני המשפטים, מרישיה או מסיפיה, בחכמת הנפש המיוחדת לפתרון החלומות. אמנם הרצון בענין המתיחס להפסוק "זרע רב תוציא השדה", הוא הדבר הבא ע"י ההשתדלות כערך התבואה הבאה ע"י זריעה, ויבדלו בין הצלחה לחסרון הצלחה במצב האדם. ו"זיתים יהיו לך" הוא נערך אל הדברים שבאים לאדם במקרים נסמכים על קניניו הקדומים בחומריות ורוחניות גם מבלעדי השתדלותו, לבד מה שהם נחלקים ג"כ בערכם לדברים המוכרחים לאדם, ולמותרות ועניני עושר ושפע ברכה להצהיל פנים משמן.