אמר ר"פ, והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא, כי הא דא"ר חנינא, מ"ד "ד' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו", אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים.

הממשלה העצמית ראויה לעולם שתהיה ביד מי שהמוסר היותר נשא מצוי בו. אמנם כאשר ההנהגה האנושית נתקלקלה ע"י הרעות הבחיריות, ולא יוכל המין האנושי להתנהג בהנהגה הנובעת כולה ממקור טהור, כי הוא צריך ג"כ לעז החיים, באותה המדה שלפי מצבו השפל נראים הם לחיים כבירים, ועל ידם יסודרו לו עניניו החברותיים, והחיים המוסריים השקטים לא יוכלו למלא את כל נטיות לבבו, שכבר נשחת ונעשה הומה ונגרש כים, עד אשר יעביר א״ה כל הבריות, אדון כל הנשמות ב"ה, רוח על הארץ, רוח צח שיביא עמו מנוחה וקדושה, שלוה והשקט. אבל עד הזמן הרצוי, מוכרח הדבר שהידים העושות בפועל את סדרי ההנהגה החברתית יהיו אמנם מושפעות מכח המוסר העליון, אבל רק מושפעות, ובטיבן בעצמן יהיו מעין הסגנון של החיים הנהוגים, עם נטיותיהם וחפציהם, וכמובן עם הנטיות אפילו הגרועות, שבהכרח כמעט ימצאו בהם. אמנם ההשפעה של המוסר מוכרחת היא לבא, אע"פ שהיד החזקה הרודה בהחברה בפועל תחסר לה, מ"מ במחאתה לבדה על הנטיות הקיצוניות לצד הרשעה והשפלות, היוצאת ממעמד השפל של ראשי החברה המעשית שהם הנם אנשים ממינה, המחאה תדחוף את החברה המעשית לאטה לצד מעלה, ותמנע בעד התפרצות המשובה שלא תלך הלך וגדול. אבל כשהמחאה חסרה, אע"פ שאין לה כ"כ ערך מעשי בפועל, מ"מ הרי היא נוטלת בחסרונה את זיו העולם, והמשובה של המסדרה המעשית לא תדע כל גבול, ולא תקח לה ג"כ דרך לפלס נתיב לדורות יבאו להתעלות ולהתקדש. א"כ, הם הנם בעלי המוסר הנאצל, ששכחו את המטרה הגדולה שיש במחאה שאין עמה עכשיו כח מעשי מלא, המקלקלים את העולם כולו מיד ולדורות,הני דבי ריש גלותא, הנסמכים לכח השלטון הרודה מחכמי התורה ואדירי הדעה היראה הטהורה והמוסר,מתפסי אכולי עלמא,אע"ג שאין בידם העז לפעולות מעשיות. שלא דוקא הדיוק של הפעולה שתתמלא בהוה היא המטרה, שלפעמים החברה היא כ"כ נמוכה עד שאיננה ראויה להנהגה כ"כ מדוייקת ומושקלת במשקל פלס היושר המכוון, אבל לא בשביל שישנם עיכובים מעשיים, שהצדק והאמת, הדין והמשפט, לא יוכל[ו] להיות מתגל[מי]ם בחיים ובפועל, לא בשביל כך צריכה האמת לשתוק שלא לעשות את שלה, לתבוע את עלבונה בלא משוא פנים. וכשיעשה את תפקידו, אז ע"פ אותה המדה שע"פ שיקול דעתו של אל דעות ב"ה, קורא הדורות מראש, יהיה אפשר לעולם לקבל, יתקבל בפועל, אבל הקריאה והמחאה צריכה לעולם לצאת ע"פ עומק האמת, לאמתה של תורת אמת.ע"כ, אם גם נחלקו השרים מהזקנים, ואין כח הזקנים יפה בפועל מפני שאין הדור עדיין ראוי להנהגה זכה ומעולה, הראויה לצאת מטהורי דעה וזכי רעיון, שקנו אמת, שקנו חכמה ודעת קדושים, וידים יותר מגושמות מוכרחות לעסוק בתקון החברה לפי מעמדה, ידי השרים הטובעים ברפש החיים, יחד עם ההמון המונהגים על ידם, באין הבדל רב, מ"מ המחאה היא אורה של עולם, בוצרת את כח הרשעה בהוה, וממשכת חוט של נועם על העתיד שילכו הנטיות ויתמתקו,וד' במשפט יבא על זקנים שלא מיחו בשרים, אע"פ שלא תעלה בידם אלא מחאתם, הנה היא מתוה את הציור המתוקן לתכונת הטוב והיושר, שהוא מקרב את הכלל אל התכונה הרוממה חטבומהו ןמאנה דיתעה לש השודקהו, ד זעב העחרה ןוטלש לש', "ד תאריב וחירהו' וינזא עמשמל אלו טופשי ויניע הארמל אלו יוכיח", "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו", "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ", "ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'".