פרק ה׳ - פרק חמישי - לא מוגה

א׳כי סליק רבי זירא אשכחיה לר' בנימין בר יפת, דיתיב וקאמר ליה משמיה דרבי יוחנן נותנים מרדעת ע"ג חמור בשבת. אמר ליה יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל. אריוך מנו, שמואל. והא רב נמי אמרה. אלא שמעיה דהוה מסיים ביה, ואין תולין טרסקל בשבת. א"ל יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל.
←
ב׳ת"ר מעשה באדם אחד שמתה אשתו, והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.
←
ג׳א"ר יוסף, בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה. א"ל אביי, אדרבא, כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי בראשית.
←
ד׳אמר רב יהודה, בא וראה כמה קשין מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית.
←
ה׳א"ר נחמן, תדע דאתרחיש ניסא ולא איברו מזוני.
←
ו׳ת"ר, מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רבי, כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה. א"ל ר"ח, זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.
←
ז׳הרחלים יוצאות כבולות. מאי כבולות, שמכבלים אליה שלהם למטה, כדי שלא יעלו הזכרים על הנקבות. מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד פירא הוה, דכתיב "מה הערים אשר נתת לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה".
←
ח׳מאי "ארץ כבול", שהיו בה בנ"א שמכובלין בכסף ובזהב. א"ל רבא, א"ה היינו דכתיב "ולא ישרו בעיניו", מפני שמכובלים בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו. א"ל, אין, כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא.
←
ט׳ר"נ בר יצחק אמר, ארץ חומטון היתה, ואמאי קרו לה כבול, דמשתרגא בה כרעא עד כבלא, ואמרי אינשי ארעא מכבלא דלא עביד פירי.
←
י׳פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים.
←
י״אוחדא פרה הוה ליה, והא אמר רב, ואמרי לה א"ר יהודה א"ר, תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר"א ב"ע מעדריה כל שתא ושתא.
←
י״בתנא, לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.
←
י״גרב ורב חנינא רבי יוחנן ורבי חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן.
←
י״דכל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו.
←
ט״ואמר ר"פ, והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא, כי הא דא"ר חנינא, מ"ד "ד' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו", אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים.
←
ט״זרב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתאי ההיא אתתא קא צווחת קמיה ולא הוה משגח בה, א"ל, לא ס"ל מר "אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה". א"ל, שיננא רישך בקרירי, רישא דרישיך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב ב"ד, דכתיב "בית דוד כה אמר ד' דינו לבוקר משפט והצילו" וגו'.
←
י״זא"ל ר"ז לרבי סימון, לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא, א"ל לא מקבלי מינאי, א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר.
←
י״חדא"ר אחא בר"ח, מעולם לא יצתה מדה טובה מלפני הקב"ה וחזר בה לרעה.
←
י״טחוץ מדבר זה.
←
כ׳דכתיב "ויאמר ד' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות וגו'", א"ל הקב"ה לגבריאל, לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה.
←
כ״אאמרה מדת הדין לפני הקב"ה, מה נשתנו אלו מאלו.
←
כ״באמר לה, הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים.
←
כ״גאמרה לפניו, רבונו ש"ע, היה בידם למחות ולא מיחו.
←
כ״דא"ל, גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם.
←
כ״האמרה לפניו, רבש"ע, אם לפניך גלוי להם מי גלוי.
←
כ״ווהיינו דכתיב "זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו, וממקדשי תחלו".
←
כ״ז"ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית". תני רב יוסף, א"ת "ממקדשי", אלא ממקודשי, אלו בנ"א שקיימו כהת"כ מאלף ועד תיו.
←
כ״חומיד "והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו, ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת". מזבח הנחשת מי הוה, א"ל הקב"ה, התחילו ממקום שאומרים שירה לפני.
←
כ״טומאן נינהו ששה אנשים, א"ר חסדא, קצף אף וחימה ומשחית ומשבר ומכלה. השלמות הגמורה, אור הטוב היושר שהמשפט האלהי הוא מכונו, וסדרי ההנהגה הכוללת בעולם הנם מכוונים לו, בה נמצא המובן היותר נערץ לחפץ הגועל את הקלקלה והרשעה, מצד שהוא ההיפוך הגמור מהטוב והיושר.
←
ל׳ומאי שנא תיו, א"ר תיו תחיה, תיו תמות.
←
ל״אושמואל אמר, תמה זכות אבות.
←
ל״בור' יוחנן אמר, תחון זכות אבות.
←
ל״גור"ל אמר, תיו סוף חותמו של הקב"ה, דאר"ח חותמו של הקב"ה אמת.
←
ל״דר"ש ב"נ אמר, אלו בנ"א שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תי"ו.
←
ל״המאימתי תמה זכות אבות. אמר רב, מימי הושע בן בארי, שנאמר "אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי". ושמואל אמר, מימי חזאל, שנאמר "וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז", וכתיב "ויחן ד' אותם וירחמם, ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה". ור"י
←
ל״וא"ר אמי, אין מיתה בלא חטא, ואין יסורים בלא עון. אין מיתה בלא חטא, דכתיב "הנפש החוטאת היא תמות", אין יסורים בלא עון, דכתיב "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
←
ל״זמיתיבי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו ש"ע, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה, א"ל והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, א"ל "מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'".
←
ל״חהוא דאמר כי האי תנא, דתניא, ר"ש ב"א אומר, אף משה ואהרן בחטאם מתו.
←
ל״טשנאמר "יען לא האמנתם בי", הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.
←
מ׳מיתיבי, ארבעה מתו בעטיו של נחש.
←
מ״אואלו הם, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
←
מ״בוכולהו גמרא, לבד מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב "ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב", וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי, דכתיב "ואחיותיהם צרויה ואביגיל", אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.
←
מ״גמני, אילימא תנא דמלאכי השרת, והא איכא משה ואהרן, א"ל רשב"א היא, וש"מ יש מיתה בל"ח ויש יסורין בל"ע, ותיובתא דר"א תיובתא.
←
מ״דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר", מלמד ששקולים כאחד, אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פילגש אביו", מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עם בלהה.
←
מ״התניא, רשב"א אומר, מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר "ארור שוכב עם אשת אביו", ויבא חטא זה לידו.
←
מ״ואלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פלגש אביו", עלבון אמו תבע, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, עמד ובלבל את מצעה.
←
מ״זאחרים אומרים, שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב "אז חללת יצועי עלה", א"ת יצועי אלא יצועיי.
←
מ״חכתנאי, "פחז כמים אל תותר", ר"א אומר, פזת חבת זלת.
←
מ״טר' יהושע אומר, פסעת על דת, חטאת, זנית.
←
נ׳ר"ג אומר, פללת, חלת, זרחה תפלתך.
←
נ״אאמר ר"ג, עדיין צריכים אנו למודעי. ר"א המודעי אומר, הפוך את התיבה ודורשה, זעזעת, הרתעת, פרחה חטא ממך.
←
נ״ברבא אמר, ואמרי לה ר"י ב"א, זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פירשת מלחטא.
←
נ״גא"ר שב"נ אר"י, כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר "ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לד'", ס"ל כרב דאמר פנחס לא חטא, מקיש חפני לפנחס, מה פנחס ל"ח אף חפני ל"ח, אלא מה אני מקיים "אשר ישכבון את הנשים", מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום.
←
נ״דגופא, א"ר, פנחס לא חטא, שנאמר "ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ד' וגו'", אפשר חטא בא על ידו והכתוב מיחסו, והלא כבר נאמר "יכרת ד' לאיש אשר יעשנה וגו' לא יהיה לו ער ועונה באהלי יעקב ומגיש מנחה לד' צבאות", אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגי
←
נ״האלא הא כתיב "אשר ישכבון", ישכבן כתיב, והכתיב "אל בני כי לא טובה השמועה", ארנב"י בני כתיב, והכתיב "מעבירים", אר"ה בריה דר"י מעבירם כתיב, והכתיב "בני עלי בני בליעל", מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.
←
נ״ואר"ש ב"נ אר"י, כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר "ויהי כאשר זקן שמואל וגו' ולא הלכו בניו בדרכיו", בדרכיו הוא דלא הלכו מחטא נמי לא חטאו. אלא מה אני מקיים "ויטו אחרי הבצע", שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגל
←
נ״זכתנאי, "ויטו אחרי הבצע", ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם, ר"י אומר מלאי הטילו על בעלי בתים, רע"א קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, ר"י אומר מתנות נטלו בזרוע.
←
נ״חא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו", אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, אלא מה אני מקיים "מדוע בזית את דבר ד' לעשות הרע", שביקש לעשות ולא עשה.
←
נ״טא"ר, רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד, "מדוע בזית את דבר ד' לעשות הרע", רבי אומר, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו "ויעש", וכאן כתיב "לעשות", שביקש לעשות ולא עשה.
←
ס׳"את אוריה החתי הכית בחרב", שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת.
←
ס״א"ואת אשתו לקחת לך לאשה", לקוחין יש לך בה, דאר"ש ב"נ אר"י, כל היוצא למלחמת ב"ד כותב לאשתו גט כריתות.
←
ס״ב"ואותו הרגת בחרב בני עמון", מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו.
←
ס״גמ"ט, מורד במלכות הוה, דא"ל "ואדוני יואב ועבדי אדוני ע"פ השדה חונים".
←
ס״דאמר רב, כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב "רק בדבר אוריה החתי".
←
ס״האביי קשישא רמי דרב אדרב, מי אמר רב הכי, והא"ר קבל דוד לה"ר, קשיא.
←
ס"ומממממממממממממ
←
ס״זושמואל אמר, לא קבל דוד לה"ר, דברים הניכרים חזא ביה, דכתיב "ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו, ואת בגדיו לא כבס וגו'", וכתיב "ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת, ויאמר אדוני המלך עבדי רמני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך אל המלך כי כי פסח עבדך, וירגל בעבדך אל אדוני המלך, ואדוני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך וגו', ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה, ויאמר מפיבושת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו", א"ל אני אמרתי מתי תבא בשלום ואתה עושה לי כך, לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום.
←
ס״חהיינו דכתיב "ובן יהונתן מריב בעל", וכי מריב בעל שמו והלא מפיבשת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו, יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא, נצא הא דאמרן, ב"נ דכתיב "ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל", א"ר מני על עסקי נחל.
←
ס״טאמר רב יהודה א"ר, בשעה שאמר דוד למפיבושת "אתה וציבא תחלקו את השדה", יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה.
←
ע׳א"ר יהודה א"ר, אלמלי קבל דוד לה"ר, לא נחלקה מלכות ב"ד, ולא עבדו ישראל ע"ז, ולא גלינו מארצנו.
←
ע״אא"ר שמואל ב"נ אר"י, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ולא הי' לבבו שלם עם ד' אלהיו כלבב דוד אביו", כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא.
←
ע״באלא מה אני מקיים "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו", ההיא כרבי נתן, דר"נ רמי, כתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו וגו"' והכתיב "כלבב דוד אביו", כלבב דוד הוא דלא הוה, מחטא נמי לא חטא. ה"ק ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא הלך.
←
ע״גוהכתיב "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב", שבקש לבנות ולא בנה.
←
ע״דאלא מעתה "אז יבנה יהושע מזבח לד'", שבקש לבנות ולא בנה, אלא דבנה, ה"נ דבנה.
←
ע״האלא כדתניא, ר"י אומר "ואת הבמות אשר על פני ירושלם אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתר(ו)ת שקוץ צדונים וגו"', אפשר בא אסא ולא ביערם, בא יהושפט ולא ביערם, והלא כל ע"ז שבא"י אסא ויהושפט ביערום, אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי.
←
ע״ווהכתיב "ויעש שלמה הרע בעיני ד'", אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.
←
ע״זא"ר יהודה אמר שמואל, נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לד"א, ואל יכתב בו "ויעש הרע בעיני ד'".
←
ע״חא"ר יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לע"ז פלוני וכך עושין לע"ז פלוני, ולא מיחה בה.
←
ע״טאר"י אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי.
←
פ׳במתניתא תנא, אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית אל ואחד בדן, נבנה צריף אחד, וזהו איטליא של יון.
←
פ״אאר"ש ב"נ אר"י, כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויעש הישר בעיני ד' וילך בכל דרך דוד אביו", אלא מה אני מקיים "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו'", שכל דין שדן מבן ח' עד בן י"ח החזירם להם. שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה, ת"ל "בכל מאדו", שנתן להם משלו.
←
פ״בופליגא דרב, דא"ר, אין לך גדול בבע"ת יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו, ומנו, אבא אבוה דרב ירמיה בר אבא, ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא, דאמר מר רבי אבא ואחא אחי הוו.
←
פ״גא"ר יוסף, ועוד אחד בדורנו, ומנו, עוקבן בר נחמיה ריש גלותא, והיינו נתן צוציתא.
←
פ״דאמר רב יוסף, הוה יתיבנא בפרקא והוה קא מנמנמא, וחזאי בחלמא דקא פשט ידיה וקבליה.
←