מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה, משום דאכל כיסי.

חכמת היצירה הולכת בסקירה אחת, הכח האלהי הפועל והיוצר, המהוה והמקיים, המזין והמפרנס, מתגלה לנו באור אחד. אשר על כן, אותה הסגולה היוצרת את החי, היא קשורה ג"כ עם דרכי חייו בעתיד, עם תכונת הכלכלה שלו בהולדו והגדלו, עד שאנו רואים גם כח העוצר את היצירה, כח האומר לעולמו די, מכוון עם התכסיס של כל יצור פרטי גם בגורלו העתיד. שעם כל הצורך שיש בזנב לבע"ח הולכי ארבע, ועם כל התפשטות כח היצירה לחולל את הגידול של חלק הגוף השעירי הזה, הנה בשביל השלמת מצבו של בע"ח זה, הגמל, עם מצבו הכלכלי, נעצרה היצירה, וצמצמה את כחה להיות זוטר גנובתיה, שלא יהיח לו למפריע במרעהו בין הקוצים שהם מאכלו.