פרק ח׳ - פרק שמיני - לא מוגה

א׳א"ר יהודה א"ר, כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה.
←
ב׳ברא שבלול לכתית.
←
ג׳ברא זבוב לצרעה, יתוש לנחש, נחש לחפפית, וסממית לעקרב.
←
ד׳היכי עביד ליה, מייתי חדא אוכמא וחדא חיוורא, ושלקי ליה ושייפי ליה.
←
ה׳חמשה אימות הן, אימת חלש על גיבור.
←
ו׳אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת שממית על עקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית על לויתן.
←
ז׳א"ר יהודה א"ר, מאי קרא, "המבליג שוד על עז".
←
ח׳ר"ז אשכחיה לר"י דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזיה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה.
←
ט׳א"ל מ"ט עיזי מסגן בראש עדרא והדר אימרי. א"ל כברייתו של עולם, מעיקרא חשוכא והדר נהורא.
←
י׳מ"ט הני מיכסיין והני מיגליין. הני דמכסינן מינייהו מיכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו מיגליין.
←
י״אמאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה, משום דאכל כיסי.
←
י״במאי טעמא תורא אריכא גנובתיה, משום דדייר באגמי ובעי לכרכושי בקי.
←
י״גמ"ט קרנא דקמצא רכיכא, משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא, נדיא ומתעוורא, דאמר שמואל, האי מאן דבעי לסמוייה לקמצא לשלופינהו לעיניה.
←
י״דמ"ט האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא, דדיירי אדפיה, ואי עייל קטרא מתעוורא.
←
ט״ודשא, דרך שם.
←
ט״זדרגא, דרך גג.
←
י״זמתכוליתא, מתי תכלה דא.
←
י״חביתא, בא ואיתיב בה.
←
י״טביקתא, בי עקתא.
←
כ׳כופתא, כוף ותיב.
←
כ״אלבני, לבני בני.
←
כ״בהוצא, חציצה.
←
כ״גחצבא, שחוצב מים מן הנהר.
←
כ״דכוזא, כזה.
←
כ״השוטיתא, שטותא.
←
כ״ומשיכלא, משי כולא.
←
כ״זמשיכלתא, משיא כלתא.
←
כ״חאסיתא, חסירתא.
←
כ״טבוכנא, בא ואכנה.
←
ל׳לבושא, לא בושה.
←
ל״אגלימא, שנעשה בו כגולם.
←
ל״בגלימא, גלי ואותיב.
←
ל״גפוריא, שפרין ורבין עליה.
←
ל״דבור זינקא, בור זה נקי.
←
ל״הסודרא, סוד ד' ליראיו.
←
ל״ואפדנא, אפתחא דין.
←
ל״זת"ר, שלשה כ"ז שמזקינין מוסיפין גבורה, ואלו הן, דג נחש וחזיר.
←
ל״חרשבא"א, דם כדי לכחול עין אחת, שכן כוחלין לברקית, ומאי ניהו, דמא דתרנגולתא ברא. רשב"ג אומר, דם כדי לכחול עין אחת, שכן כוחלין ליארוד, ומאי ניהו, דמא דכרושתינא. וסימניך, גוא לגוא וברא לברא.
←
ל״טסיד כדי לסוד. תנא, כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות.
←
מ׳אר"י א"ר, בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים, בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור, שנאמר "ששה חדשים בשמן המור".
←
מ״אמאי שמן המור, רב הונא ב"ח אמר, סטכת, ר"י בר אבא אמר, שמן זית שלא הביא שליש.
←
מ״בתניא, רבי יהודה אומר, אנפיקינון, שמן זית שלא הביא שליש. ולמה סכין אותו, שמשיר את השער ומעדן את הבשר.
←
מ״גרב ביבי הוה ליה ברתה, טפלה אבר אבר, שקל בה ארבע מאה זוזי. הוה ההוא גוי בשבבותיה, טפלה בחד זימנא ומתה, אמר קטלה רב ביבי לברתי.
←
מ״דאמר ר"נ, ר"ב דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא, אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא.
←
מ״הכי הא דההוא גלילאה דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה, ונפקת ערעיתא מן כותלא מחתיה באנדיפי ומית, א"ל מן דיליה דא ליה.
←
מ״וא"ל מר בריה דרבינא לבריה, מי שמיע לך ביצה קלה מאי היא. א"ל, ביעתא דצילצלא. מ"ט, משום דזוטרא אימא דציפרתא. אישתיק. א"ל מידי שמיע לך בהא. א"ל, הכי א"ר ששת, ביצת תרנגולת, ]ו[אמאי קרו לה ביצה קלה, שיערו חכמים אין לך ביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת.
←
מ״זת"ר, עשרה דברים מביאים את האדם לידי תחתוניות, האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי גפנים, ומוריגי בהמה בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שלא בישל כ"צ, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית ובצרור שקנח בו חבירו, וי"א אף התולה עצמו בביה"כ.
←
מ״חרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא, אותבן בהדייכו, ולא אותבוה, אמרה איהי מילתא אסרתה לארבא, אמרו אינהו מילתא שריוה.
←
מ״טאמרה להו מאי אעביד לכו, דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כנה אמנייכו, ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסיר גינאה.
←
נ׳א"ל ר"ה לרבה בריה, מ"ט לא שכיחת קמיה דר"ח דמחדדן שמעתיה. א"ל, מאי איזיל לגביה, דכי אזלינא לגביה מתיב לי במילי דעלמא, א"ל, מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי, דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דלמא משתמטי שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה. א"ל, הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילי דעלמא, כ"ש זיל ל
←