ההכנה הצריכה זריזות נפשית בצרכיו של אדם, היא שגרמה את תכונת הריעות וההתחברות האנושית. ההתעוררות של הרוח לאיזו פעולה חריפה, מעוררת היא את רוח האדם בקרבו פנימה, ואור ד' שלום שבתוכו מחל להיות מתנוצץ בקרבו. כיון שבא האדם לידי ידיעה שהגרעינין שהוא אוכלם בעינם, יהיו יותר נאותים לו, ויותר משובחים בטוב טעמם ותועלתם, ע"י כתיתתו אותם, והכתיתה הרי היא כבר פעולה מעוררת, הקול, ההכאה מעוררת את הרוח, וכבר האדם, הנרדם בהיותו שקוע רק בדאגתו לנפשו, מתעורר ואומר לחבירו: בא עמי. אע"פ שאיננו צריך לעזרתו, כחו לבדו מספיק הוא לכדי הגבורה של אותה ההכאה, אבל צמאון הריעות שהתעורר בקרבו ע"י התעוררות הרוח, הוא הדוחק אותו לאמר לחבירו: בא, הצטוות עמדי. וכן הולך רוח האדם, ועולה משפלותו, שירד בעטיו של נחש, ע"י התרופה של "בזיעת אפיך תאכל לחם".
