א"ל ר"ה לרבה בריה, מ"ט לא שכיחת קמיה דר"ח דמחדדן שמעתיה. א"ל, מאי איזיל לגביה, דכי אזלינא לגביה מתיב לי במילי דעלמא, א"ל, מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי, דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דלמא משתמטי שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה. א"ל, הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילי דעלמא, כ"ש זיל ל

ההתגברות השכלית המביאה להתעלס בעולם שכולו טוב אור ושכל, היא מביאה את החידוד המפרה, שכל הכללים הלימודיים עומדים הם מלאי תנובה, מוכנים להוציא מהם המון פרטים לאין חקר, ציורים שונים ונחמדים להשכיל. פרי תנובה זה מוציא הוא את פירותיו בתוכן הראוי, כל זמן שכל המערכה הלימודית, מגמותיה וסדריה, נאחזים יפה זה בזה, באין דליגה ולקותא. המטרה של ההתבוננות, לשפר את החיים המוסריים והחמריים, צריכה להיות מושגת בשכלו של המעמיק המחודד, העושה ציצים ופרחים לתורה וחכמה, ואז ההפרחה עולה בערכה, נובעת ממקורה ומיוסדת ע"פ הבסיס הנפשי של רוח האדם העולה למעלה. אם יעלה על לב אדם, שחידוד השמועות יבא מהתנשאות רוח חריף, באין מעמד יסודי לכל מגמתה של ההשכלה והחיקור התורני והמוסרי, רק חידוד בלתי נאמן, הנכון להזרות לכל רוח, יעלה בידו. ע"כ רק זה האיש הגדול, שמחדדן שמעתתיה, העוסק בחיי דברייתא, המקיף את כל הצדדים של החיים מרומם עד שפלותם, ולכולםהוא מקדיש את התבוננותו, הוא הוא המחודד שאליו צריכים ללכת להקשיב ממנו לקח, כ"ש זיל לגביה.