כל היסוד של תיקון העולם אשר יבא לעתיד, והותחל להיות בהוה מכחה הגדול של קבלת התורה, הוכן על ידי יסוד החורבן הקדום, שהיה העולם מחוסר בסיס לקיומו, בהיותו מחוסר ההארה האלהית של קדושת התורה העתידה להחיותו ולשכללו. מתוך המצב החרב של העולם הולך ונבנה הוא, ע"פ בנין הרצוי של הופעת התורה, מה שלא היה אפשר אם היה העולם מבונה, אפילו אם הבנין היה במצב נמוך ושפל, אז לא היה כבר מקום לקבל צורת בנין חדש ע"י הופעה חדשה. אבל מאחר שמראשית היצירה, לולא כחה של תורה, עומד העולם כולו להיות נחרב, רק אור התורה הוא אשר נתן לו את הצביון של הבנין ושל העמידה, הרי כל הסגולות המיוחדות להופעתה של תורה פועלות על העולם לשכללו, מכח יסוד ההעדר הקדום לו, שהובלט בשם העצמי של ההר חמד אלהים זה סיני, ומה שמו, חורב שמו.
