אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מ"ד כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ד' אבינו גואלנו וגו'. לע"ל אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו, אומר לפניו, רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר, אימא ליה ליעקב דהו"ל צער גידול בנים. אפשר דבעי רחמי עלייהו. א"ל, בניך חטאו, א"ל, רבש"ע, ימחו על קדושת שמ

ההכרה הפנימית במחשבתן של ישראל וסוד יצירתה העליונה של כנסת ישראל במציאותה הפנימית,- שהוא חמדת כל העולמים, פאר כל ההויה, העומד למעלה למעלה מכל אפשרות של שינוי וירידה, תהפוכות וקלקולים,- זהו רז עליון, רז קודש, החקוק אך בסוד ד' עליון, בעזוז חסדיו לבית ישראל, העמוסים מני בטן ונשואים מני רחם, שורק זרע אמת, ילידי בית האמת והאמונה העליונה, כעצם השמים לטוהר. רק היחש המתגלה הוא מותנה עם תנאי המציאות המוגבלה, שיש לו קשר עם המצאת העמדת העולם המעשית, שאינו יכול לעמד בהוד המחשבה העליונה, שמדת הדין האיתנה מלאתי זוהר אלה נורא הוד, היא המדה הראויה להיות הקו המחשבתי, להמציא את ההויה הנגלית. שתהיה מפוארה כ"כ. עד ההשתוות עם ההויה הגנוזה בסתר עליון, שהתרחבות מציאותה זהו האושר והטוב הגנוז שאין למעלה הימנו, בפעולה והופעה נאצלת. מדת החסד אמנם חפצה היא להצדיק את הברואים כולם, אבל מאחר שכבר הנם ונבראו, ראוי להמשיכם חסד. אבל אין לה זה הטוהר להעמיד רז העולם על המחשבה הקדומה א, לפאר את העולם בהמלכתה של נשמתם של צדיקים, גדרה ויושבי נטעים, אשר עם המלך ישבו במלאכתו קודם שנברא העולם. ואם החשבון המתגלה אומר, שכנס"י, בתור חטיבה מיוחדת, נקודה אחת מיוחדה בחיובים נעלים, הראויים להמשיך עז הקודש העליון בעולמים כולם, לא באו המאורעות המעשיים לידי מדה זו, אז התכלית העליונה עלומה היא, ונשאר אור התשוקה של החסד העליון, הכולל את כל המעשים, את כל הגויים וכל האדם, שהם כולם עכ"פ ראויים להמשכה של הויה חסדית. ובזה כבר יש קדושה של שם השם, המלא חסד ורחמים כלליים, ומחיה מוחלטת להפרצוף המיוחד של כנסת ישראל, וירידה חלוטה לכל האידיאל הפנימי של ההויה, ע"פ תפארת עזו של כח המחשבה המפוארה, המתנשאת מימות עולם. אמנם בשאיפתו המתגלה של אברהם אבינו, נתבלטה שאיפת החסד העליון המקיף וסובב ושומר... ולא בא עדיין הזמן עד לידי פירוטה של החטיבה המדוייקת של כנסת ישראל בחמדתה העליונה, רק ביעקב, שהיה המטפח את שבטי יה עדות ישראל, אבל מצד המזגתה של מדת המשפט, המתחשבת עם המציאות אחרי הגלותה, ראוי עכ"פ לצרף את ערך ההויה אחרי שכבר ישנה, ולהעריך ע"פ חשבון מגולה זה את הריוח המעשי של ישראל בעולם. וזה לא ימצא בהגלותו, כי כבודו כבוד אלהים הוא, שהוא הסתר דבר, העולה הרבה מאד למעלה למעלה מכבוד מלכים של חקור דבר. ע"כ גם במדתו של יעקב, ע"פ המית הרחמים המוכרחת להתפשט על כל ההויה, לא יכולה האמתיות העזה להתגלות, מפני אומץ פחדה ומוראה הנורא ועזיז לאין קץ. והתשובה מ]ו[כרחת לבא, ימחו על קדושת שמך, השם שנתגלה כבר, אחר שעבר התורשל קודם שנברא העולם, שהיה רק הקב"ה הוא ושמו בלבד, שהוא המקור העליון של הקודש המקורי, שכל הקדושות ממנו נובעות עדי עד, עד תאות גבעות עולם.