א"ל ליצחק בניך חטאו. א"ל, רבש"ע, בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך.

העיקר המהותי הוא המכריע בהערכת המציאות. התוארים החצוניים והמקריים הם תמיד דברים טפלים ועוברים, והערך הנכון של כנסת ישראל לא יוכל להיות מוכר משום הופעה היותר עליונה שבברואים, כ"א מרום המעלה של טוהר העליון, שהוא תוכן עליית מחשבתן של ישראל. והכרה זו נתגלתה בעת המוכשרה להגילוי העצמי, וזו השעה היתה שעת הופעת דור המדבר בסגולתו העליונה. שנתגלתה בזמן מתן תורה, שנחשפה אז הנשמה הישראלית כפי מה שהיא בעצמותה, באחדותה, בחטיבותה המיוחדה, "ויחן שם ישראל נגד ההר", בהכנה מוכרה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אז, בעת חשיפת הצורה העצמית, הוכר כי מולדתה של הנשמה הישראלית והטבעת כל הוייתה אינה אחרת כ"א הופעתה של התשוקה האלהית הכמוסה, החיה בתוכה בצורה יותר עזיזה ויותר תופסת מקום מכל הויה ומכל חיות שבכל יצור נברא שבעולם, והעצם לא יוכל להשתנות. והראשית המחשבתית הזאת, שהיא התכונה האידיאלית ללכב ומלועב החלא ץפח לש, שדוקה רוא לש המכחה רוקמ, יוניש םוש םלועמ לבקל לכוי אלש, תמורה וחלישות, ע"כ הם כמאז גם עתה בניך, בניך ולא בני. ולא יוכל)ו( להיות גם אחרי שנתגלו מאורעות מקריים המכסים את אור האמת של המהות הפנימית של עוצם הויית נשמתם התוכית, שיקראו ביחש אחר, ביחש ירוד מהמעלה האלהית העליונה. א"כ, הערך היסודי נשאר שהם "בני אל חי". ולגבי עשירות מופלגה זו, כל דלדול וכל עניות חצונית כלא נחשב. לגבי אור עולם זה, שזיוו מבהיק מראש מקדמי עולם עד אחרית ים וקץ כל תכלה, כל חושך לא יחשיך. ובעינו נשאר החזון העליון, שהוא קורא לישראל "בני בכורי", בשם ד' אל עולם, קדוש ישראל לנצח.