"אמנם בעת שימוש עם כח היגון ראוי שיהי' לו אז עסק עם הדעה השלמה, שאז תגביר פעולתה על הנפש לא רק באנחה כ"א בבכי תמרורים, והבכי יוסיף באמת לאמץ את הנפש ולהאיר את הרוח. ואחרי שעה של בכי והתרגשות מרירות נפש, יבאו ימי אורה וצהלת לב בהיות האדם מוצא לנפשו מנוחה מסבל עול הפרעות שבסדרי חייו, ומתקרב הוא בלב ער לאור ד' אשר רוחק ממנו. אבל האנחה היא מתפרצת ותוכל להתפרץ בכל עת, וביותר בעת הראוי לשימוש של לב אמיץ, ואינה גומרת ענין בחשבון ודעת עם עסקי המחשבות המדכאות, מזה ראוי להתרחק.
ברכות פרק ט׳ פסקה קי״ו
ספר: ברכות
פרק: ט׳ — פרק תשיעי
פסקה: קי״ו — עולא ור"ח הוו קאזלי באורחא, כי מטא אפתחא דבי ר"ח בר חנילאי נגד ר"ח ואתנח. א"ל עולא, אמאי קא מתנחת, והאמר רב, אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו' ". וריו"ח אמר, אף כל גופו ש"א, וכו'.
