"באמת הקיבוץ על האכילה הוא מגונה אצל המשכילים, כי לפי הדעה הפילוסופית יכיר האדם את צד הבהמי שבו רק כמוכרח להשתמש בו והוא חרפתו, והאריך בזה הרמב"ם במו"נ ח"ג. אמנם כ"ז הוא כשלא יעלה במעלות הקודש להיות משתמש בהנאותיו הבהמיות לשם תכלית אנושית מעולה, אבל בהיותו לוקח את ההנאות הללו מצד הסכמת השכל, הרי הן משובחות והקיבוץ עליהן ראוי ומפואר, ויוצא ממנו שבחו של מקום ב"ה.
ברכות פרק ו׳ פסקה מ״ב
ספר: ברכות
פרק: ו׳ - פרק ששי
פסקה: מ״ב - כי נח נפשיה דרב אזלי תלמידיה בתריה, כי הדרי אמרי: ניזל וניכול לחמא אנהר דנק. בתר דכריכו יתבי וקא מבעיא להו: הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא, או דלמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא, כי הסבו דמי, לא הוי בידייהו כו'.
