פרק ו׳ - פרק ששי

א׳כיצד מברכין כו' מנא ה"מ דת"ר "קודש הלולים לד' ", מלמד שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אר"ע, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך.
←
ב׳ארשב"נ אר"י, מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, כו'.
←
ג׳ת"ר אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה, וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה, ילך אצל חכם כו' מעיקרא וילמדנו ברכות.
←
ד׳אר"י אמר שמואל, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים.
←
ה׳ר"ל רמי, כתיב "לד' הארץ ומלאה", וכתיב "השמים שמים לד' והארץ נתן לבנ"א", ל"ק, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.
←
ו׳אר"ח בר פפא, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנס"י, שנאמר "גוזל אביו ואמו כו' ", מאי "חבר הוא לאיש משחית", חבר הוא לירבעם ב"נ שהשחית את ישראל לאביהן שבשמים.
←
ז׳ר"ח בר פפא רמי, כתיב "לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו כו' ", וכתיב "ואספת דגנך כו' ", ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.
←
ח׳ת"ר "ואספת דגנך", מה ת"ל, לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן, ת"ל "ואספת דגנך" נהוג בהם מנהג ד"א, דרי"ש. ר"ש ב"י אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כו'.
←
ט׳אמר אביי, הרבה עשו כר"י ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם.
←
י׳א"ל רבא לרבנן, במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא.
←
י״אאמר רבב"ח אריו"ח משום ר"י ב"ר אילעאי, בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו"ז לא נתקיימה כידם.
←
י״בואמר רבב"ח אריו"ח משום ר"י בר"א, בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסימון כדי לחייבם במעשר, דורות האחרונים, מכניסין פירותיהן דרך גגות, דרך חצירות, דרך קרפיפות, כדי לפטרן מן המעשר.
←
י״גדאמר רבי ינאי, אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כו', ור' יוחנן אמר, אפי' חצר קובעת כו'.
←
י״דהיה רבי מאיר אומר [...], "וערלתם ערלתו את פריו", איני יודע שעץ מאכל הוא, אלא מה ת"ל "עץ מאכל", להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזה, זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה כו'.
←
ט״ווללמדך שאין א"י חסרה כלום, שנאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה".
←
ט״זמעשה בר"ג והזקנים שהיו מסובים בעלי' ביריחו כו'. א"ל ר"ג, עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת. א"ל, אע"פ שאתה אומר כך וחביריך אומרים כך, למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים.
←
י״זת"ר, מהו אומר "המוציא לחם מן הארץ", ר' נחמי' אומר "מוציא לחם מן הארץ".
←
י״חאמר רבא, ב"מוציא" כו"ע לא פליגי דאפיק משמע.
←
י״טמשתבחין לי' רבנן לר"ז את בר זביד כו' דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא.
←
כ׳אפיקו לי' רפתא פתח ואמר "מוציא". אמר, זה הוא שאומרים עליו כו', בשלמא אי אמר "המוציא" אשמועינן טעמא ואשמועינן דהלכתא כרבנן.
←
כ״אוהלכתא "המוציא לחם מן הארץ" דקיי"ל כרבנן דאמרי דאפיק משמע.
←
כ״בהנהו תרי תלמידי דהוי יתבי קמי דבר קפרא כו', כעס ב"ק, אמר, לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס כו', חזר ואמר, לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס כו', אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן.
←
כ״גתנא ושניהם לא הוציאו שנתם.
←
כ״דתני תנא קמי' דרנב"י, מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע. א"ל, מה שמך. א"ל, שלמון. א"ל, שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים.
←
כ״הר"א ור"א כי הוה מתרמי להו רפתא דעירובא הוו מברכין עלי' "המוציא לחם מן הארץ", אמרי, הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתי.
←
כ״ואמר ר"י אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו כו'.
←
כ״זאמר רבה בר שמואל משמי' דר"ח, אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק.
←
כ״חת"ר, אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקה ולא שתה מים, ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני אסכרה.
←
כ״טת"ר, המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים. וכמה, אר"ח, קיתון לפת.
←
ל׳אמר ר"מ אר"י, הרגיל בעדשים אחד לשלשים יום מונע אסכרה מביתו, אבל כל יומא לא. מ"ט, משום דקשה לריח הפה.
←
ל״אואר"מ אריו"ח, הרגיל בחרדל אחד לל' יום מונע חלאים מביתו, אבל כל יומא לא. מ"ט, משום דקשה לחולשא דליבא.
←
ל״באר'"ח ב"א א"ר, הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם.
←
ל״גאר"ח בר חנינא, הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי רשב"ג אומר, קצח אחד מס' סמני מות הוא, והישן במזרח גרנו דמו בראשו. לא קשיא, הא בריחו הא בטעמו.
←
ל״דבמשנה. בירך כו' ועל פירות הארץ "בורא פרי העץ" לא יצא. פשיטא, ארנב"י, לא נצרכה אלא לר"י דאמר, חטה מין אילן היא, דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון ר"מ אומר, גפן הי' כו', ר"נ אומר, תאנה היתה כו'. ר"י אומר, חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן כו'.
←
ל״האמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה. וריו"ח אמר, כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר אביי, כותי' דרב מסתברא, דתניא "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי", "לא עברתי" מלברכך, "ולא שכחתי" מלהזכיר שמך עליו, ואלו מלכות לא קתני.
←
ל״ואר"ז וא"ת ר"ח בר פפא, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד. מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק, ומדת הקב"ה כלי מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר "והי' אם שמע תשמע לקול ד' אלהיך", "אם שמע" תשמע ואם לאו לא תשמע.
←
ל״זד"א "אם שמע" בישן תשמע בחדש, ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
←
ל״חועל הירקות הוא אומר "בורא פרי האדמה". ר"י אומר, "בורא מיני דשאים". אמר ר"ז ואיתימא ר"ח בר פפא, מאי קראה "ברוך ד' יום יום", וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו, ה"נ כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.
←
ל״טא"ר זוטרא בר טובי' אמר רב, מנין שמברכין על הריח, שנאמר "כל הנשמה תהלל יה הללויה", איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח.
←
מ׳רב חסדא ורב המנונא הוי יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל ר"ה בריך אתמרי ברישא. א"ל ר"ח, לא ס"ל מר להא דאר"י ואיתימא ר"י, כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה. א"ל זה שני ל"ארץ" וזה חמישי ל"ארץ". א'"ל, מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.
←
מ״אאר"ח ב"א אמר רב, שלש תכיפות הן, תיכף לסמיכה שחיטה, תיכף לגאולה תפילה, תיכף לנט"י ברכה. אמר אביי, אף אנו נאמר תיכף לת"ח ברכה כו'.
←
מ״בכי נח נפשיה דרב אזלי תלמידיה בתריה, כי הדרי אמרי: ניזל וניכול לחמא אנהר דנק. בתר דכריכו יתבי וקא מבעיא להו: הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא, או דלמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא, כי הסבו דמי, לא הוי בידייהו כו'.
←
מ״גקם ר"א ב"א אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא. אמר, נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן. עד דאתא ההוא סבא רמי להו מתניתין אברייתא ושני להו, כיון דאמרי ניזול וניכול לחמא בדוך פלן כהסבו דמי.
←
מ״דאר"ח ב"א אמר רב, הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה. רב ור"ח הוו יתבי קמי' דרבי בסעודתא, א"ל רבי לרב, קום משי ידיך, חזייה דהוה מרתת, א"ל ר"ח, עיין בברכת מזונא קא"ל.
←
מ״הואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, עתידין כל בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא שיתנו ריח כלבנון, שנאמר "ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון".
←
מ״ואר"ז בר טובי' אמר רב, מ"ד "את הכל עשה יפה בעתו", מלמד שכאו"א יפה לו הקב"ה אומנותו בפניו. א"ר פפא, היינו דאמרי אינשי, תלי לי' קורא לדבר אחר ואיהו דידי' עביד.
←
מ״זואר"ז בר טובי' א"ר וכו' משום רשב"י, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן, מתמר שנאמר "היא מוצאת כו' ".
←
מ״חת"ר ששה דברים גנאי הם לת"ח, אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יכנס באחרונה לביהמ"ד, ואל יסב במסיבה של ע"ה.
←
מ״טוי"א אף אל יפסיע פסיעה גסה ואל יהלך בקומה זקופה.
←
נ׳אל יצא כשהוא מבושם לשוק, אר"א ברי' דר"ח ב"א אריו"ח, במקום שחשודין על מ"ז.
←
נ״אאר"ש, ול"א אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא לי'. [אר"פ, ושערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי].
←
נ״באל יצא במנעלים המטולאים. [מסייע ליה לרב חייא בר אבא, דאמר רב חייא בר אבא: גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים המטולאים]. איני והא רחב"א נפיק וכו' בטלאי ע"ג טלאי.
←
נ״גול"א אלא בפנתא אבל בגילדא ל"ל בה, ול"א אלא באורחא אבל בביתא ל"ל בה, ול"א אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים ל"ל בה.
←
נ״דואל יצא יחידי בלילה משום חשדא, ול"א אלא דלא קבע לי' עידנא אבל קבע לי' עידנא אמרי לעדני' קאזיל.
←
נ״הואל יספר עם אשה בשוק. א"ר חסדא, ואפי' היא אשתו.
←
נ״ותניא נמי הכי, לא יספר אדם עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו.
←
נ״זואל יכנס באחרונה לביהמ"ד דקרו לי' פושע.
←
נ״חואל יסב במסיבה של ע"ה, דאתי לאמשוכי בתרייהו.
←
נ״טואל יפסיע פסיעה גסה, דאמר מר, פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומאי תקנתיה, להדר לי' בקידושא דבי שמשי.
←
ס׳ואל יהלך בקומה זקופה, דאמר מר, כל ההולך בקומה זקופה אפי' ד' אמות כאילו דוחק רגלי השכינה, דכתיב "מלא כל הארץ כבודו".
←
ס״אכי אתא רב דימי אמר, עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ס"ר ספלי טרית לקוצצי תאנים מע"ש לע"ש.
←
ס״בכי אתא רבין אמר, אילן אחד הי' לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידין ממנו מ' סאה גוזלות מג' בריכות בחודש.
←
ס״גכי אתא ר"י אמר, עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואין לשמנים זוגות אחיות כהנות, ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתי' דר"ח כו'.
←
ס״דאר"י א"ר, כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו.
←
ס״הטבא ביעא מגולגלתא כו' לבר מבשרא.
←
ס״ות"ר, טחול יפה לשינים וקשה לבני מעיים, כרישין קשים לשינים ויפים לבני מעיים.
←
ס״זכל ירק חי מוריק, וכל קטן מקטין.
←
ס״חוכל נפש משיב הנפש.
←
ס״טוכל קרוב לנפש משיב הנפש.
←
ע׳כרוב למזון ותרדין לרפואה.
←
ע״אאוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו.
←