פרק י״א - פרק אחד עשר - לא מוגה

א׳ת"ר, מקושש זה צלפחד, וכה"א "ויהיו בנ"י במדבר" וגו', ולהלן הו"א "אבינו מת במדבר", מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד, דברי ר' עקיבא.
←
ב׳א"ל רבי יהודה בן בתירא, עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד לתן את הדין.
←
ג׳אם כדבריך, התורה כסתו ואתה מגלה אותו.
←
ד׳ואם לאו, אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
←
ה׳ואלא הא גמר גזירה שוה. גז"ש לא גמר.
←
ו׳אלא מהיכא הוה. מ"ויעפילו" הוה.
←
ז׳כיוצא בדבר אתה אומר "ויחר אף ד' בם וילך", מלמד שאף אהרן נצטרע, דברי רבי עקיבא.
←
ח׳אמר ליה רבי יהודה בן בתירא, עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד לתן את הדין. אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
←
ט׳ואלא הא כתיב "בם", ההוא לנזיפה בעלמא.
←
י׳תניא כמ"ד אף אהרן נצטרע, דכתיב "ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת", תנא שפנה מצרעתו.
←
י״אאמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו.
←
י״בדכתיב "והן לא יאמינו לי" וגו', וגליא קמיה (קוב"ה) הקב"ה דמהימני ישראל.
←
י״גאמר, אלו הן מאמינים בני מאמינים, אתה אין סופך להאמין.
←
י״דהם מאמינים, דכתיב ויאמן העם, בני מאמינים, דכתיב והאמין בד'.
←
ט״ואתה אין סופך להאמין, שנאמר יען לא האמנתם בי.
←
ט״זממאי דלקה, דכתיב ויאמר ד' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו'.
←
י״זאמר רבא ואיתימא ר"י בר"ח, מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, דאילו במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, ואילו במדה טובה כתיב ויציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, מחיקו הוא דשבה כבשרו.
←
י״חויבלע מטה אהרן את מטותם, אר"א, נס בתוך נס.
←
י״טתניא, רבי אומר, דברים, הדברים, אלה הדברים, אלה ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני.
←
כ׳כתוב במשנה, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלויים.
←
כ״את"ר, חרוצים היו קרשים, וחלולים היו אדנים, ונראים קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע.
←
כ״בת"ר, יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות של מעשי עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאלו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ואלו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים.
←
כ״גותני רבי נחמיה, שטוף בעזים וטווי מע"ג העזים.
←